אנשים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות.

ו' כסלו התשע"ז

נושאים באתר

אנשים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות.

זו הסיבה שיש אנשים שלא סובלים דיבור על מהות. כי אם יש מהות נשית, או גברית, זה אומר שמישהו אחר מכריח אותי לעשות משהו, לא כי אני החלטתי. אני צריך להיות 'נשי' או 'גברי' לפי איזה דגם. מי אמר שהדגם מתאים לי?

נעזוב את זה שאפשר להבין מהויות באופן אחר, ונעבור להביט באנשים עם אידאולוגיה נגד מהויות. אנשים שטוענים שכל דבר כמו אישה או גבר הן הבניות חברתיות.
מאותם חוגים ממש עולה לאחרונה מושג הפריבילגיה: אם נולדת גבר (או לבן וכו' וכו'), אתה פריבילג שלעולם לא יכול להבין את הקיפוח של אישה/שחור וכו'. ולכן אין לך רשות לפתוח את הפה.

שמים לב? גם לפי המונח 'פריבילג' אדם נעול במשהו קודם לו. הוא לא יכול להשתחרר מזה. אותו הכרח ממנו ברחנו צץ מהכיוון השני[1].

אבל עיקר מה שרציתי לחדד הוא שיש *הבדל חשוב* בין מהות לפריבילגיה: מהות אולי גזלה מהחירות שלנו, אבל נתנה לנו פשר. אנחנו חלק ממשהו יותר גדול, מהֶקשר שמעניק לנו משמעות. כשאני נענה להיותי 'גבר' אני משתתף במשהו רחב ונצחי יותר.
פריבילגיה כובלת אותי באותם כבלים, ולא נותנת לי שום דבר בתמורה. אני רק עבד לתנאים בהם נולדתי. לא יותר.

עכשיו קחו את הכלל הזה - וויתרנו על כבלים שנתנו משמעות רק כדי לקבל את אותם כבלים, ללא המשמעות - ותראו שאפשר להחיל אותו על לפחות תמורה תרבותית מעניינת אחת שמתרחשת כיום.

_______
[1] למתקדמים: מהות היא מצד המסומן, פריבילגיה מצד המסמן.
Loading