[אמ;לק: בפורים לא מתגלה ׳האני האמיתי׳. מתגלה בו ׳אני׳ מסוג אחד. הוא

ז' אדר ב' התשע"ו

נושאים באתר

[אמ;לק: בפורים לא מתגלה ׳האני האמיתי׳. מתגלה בו ׳אני׳ מסוג אחד. הוא איננו נכון יותר מה׳אני׳ מהסוג השני - אבל גם לא פחות ]

א. כמו כל שנה חוזר הוויכוח על שכרות בפורים: אנרכיזם קדוש או פראות? פנימיות האדם או בהמיות?
הרב נבון כהרגלו מתנגד: "כשאנחנו נוטשים את השליטה העצמית אנחנו פחות אנושיים, לא יותר"
יהודה יפרח מכריז "חברה בוגרת יודעת שהאנרכיזם המוגבל הזה נותן לה שירות חיוני"

ב. אפשר לומר אחרת: אנחנו לא אנושיים יותר כשאנחנו שיכורים בפורים. אנחנו גם לא אנושיים פחות. אנחנו אנושיים *אחרת*.
כי יש בנו שני "אני". אחד עלום, פנימי. השני חיצוני ונשלט.

ג. את ה"אני" הראשון לעולם לא נוכל לבטא לגמרי. תמיד נבחין בו רק מזווית העין. לא נוכל להיות שולטים או פעילים. להיפך: שליטה ואקטיביות בדרך כלל מחלישים אותו.

ד. האני הזה, הראשון, הוא האני של פורים. בו אנחנו מרפים מהשליטה כי יש בנו משהו אחר וקודם לשליטה שלנו. בו אנחנו נסחפים אל מה שקדם אלינו, אל היסוד שלנו. זוכרים שתמיד יש יותר ממה שעשינו.

ה. אבל יש לנו עוד "אני": העשייה, השליטה העצמית. המקום בו אנחנו מה שבחרנו להיות. אי אפשר ואסור למחוק את האני הזה בשם האני השיכור. כי לא פחות מזה שאנחנו הנשמה שלנו, אנחנו גם העשייה שלנו. בעשייה, אנחנו בונים את עצמנו, בה אנחנו אוטונומיים ולא בלועים באור אינסוף.

ו. פורים לא בא פעמיים בשבוע כי האני הפועל שלנו חשוב מאד. לכך נוצרנו. פורים גם לא בא כדי "להזכיר לנו". פורים הוא פורים.

ז. הסיבה שההתעלות הרוחנית של פורים עוברת - היא כי פורים נמצא במישור שונה מהחיים בהם אנחנו פועלים. ה"מדרגה הרוחנית" שלנו - או בפשטות: האישיות שלנו - נבנית בעשייה, לא בהתבטלות. זה לא בשל חסרונו של פורים. גם לא בשל חסרונם של שאר החיים.

ח. פורים הוא מה שהוא, הוא לא פריקה, הוא לא צריך לקבל שום חותמת כשרות מהבורגנות.
אבל גם שאר השנה לא צריכה חותמת כזו. לכל "אני" יש ממלכה מוצדקת משלו.

ט. האם יש קשר בין הממלכות? צריך להיות. פורים מטביע את חותמו על שאר השנה ושאר השנה מטביעה את חותמה על פורים. אבל כידידים ורעים, לא כדי לקבל לגיטימציה.

י. אל לנו להחריב שום ממלכה. נאמר לא לבורגנות שמפחדת פחד נפרז ללכת בגדולות, לא לאנרכיזם שרואה בהדרגה מגבלה מעיקה. כן לבגרות שלא מפחדת לא מהתלם ולא מהסטייה ממנו, לא מעמל היום ולא מההתעלות החגיגית. האדם הוא גם פועל מאובק וגם הר געש רוטט מאנרגיה שאיננו מתפרץ.

אבל פעם בשנה הוא בהחלט שואג. אל תאטמו אוזניכם מהשאגה.

~~~

"חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון"

לחיים לחיים
Loading