אין למנשה עם מי לדבר, לא מאז שאפרת נמוגה בוקר אחד. יום יום הוא עובר

כ"ו כסלו התשע"ו

נושאים באתר

אין למנשה עם מי לדבר, לא מאז שאפרת נמוגה בוקר אחד. יום יום הוא עובר ממד מים אחד למד מים אחר ורושם ספרות עקומות בפנקס צהוב גדול. כשישוב בערב לביתו יתיישב על הספה ויביט בקיר עד שיעלה הבוקר.

גם בניסיונות שלו למצוא אנשים לדבר אין הצלחה גדולה. הוא פונה לאדם ברחוב ב"סליחה, מה השעה?", ממשיך משם ל"איך אתה מרגיש היום?" ומסיים ב"פשוט רציתי" נואש לחלל האויר.

לכן הוא אוהב את הנסיעות בקנגו הלבנה שלו. הוא מתניע את הרכב, אוחז בהגה ביד בוטחת ומדליק את הרדיו. עם הרדיו אפשר לדבר.

יש למנשה היכרות אישית עם כל קרייני החדשות. מדי שעה הם מאחלים לו בוקר טוב ושלום רב או צהריים טובים ושלום רב. מנשה מקפיד להיות מנומס ולענות להם בחזרה. שלום רב גם לך, צהריים טובים אדוני, ערב מצויין גבירתי.

אחרי החדשות באות הפרסומות. אם רק תתכנן משפטים מראש, השיחה איתן קולחת. הרדיו פונה אליו: בואו למכירה במחסני חשמל והוא עונה אבוא, וודאי שאבוא. לעתים: צר לי, הערב אינני יכול. הרדיו מצווה: הכן רכבך לחורף ומנשה עונה ברור, הכנתי. וזה בכלל רכב של העבודה, אתה מבין?

יותר מכל שובות את ליבו הפרסומות שממש מתעניינות בו. לא מילאת ווינר?! מתרעמת אחת. אני נגד הימורים, מתגונן מנשה, ובכלל אני לא מתעניין בכדורגל. אבל אם לא תשלח איך תיקח, היא נוזפת.
האם למדיח הכלים שלך יש הברקה כפולה? מבררת אחרת. לא, מנשה עונה, למה? כי למדיח הכלים של ווירלפול יש פעולה כפולה, מסבירה לו הפרסומת בסבלנות, רכוש אותו והצלחות יהיו מבריקות.

ברגעים כאלו, אם רק יעצום את עיניו, מנשה יכול לדמיין שהוא משוחח עם מישהו. נניח אשה בשם אפרת. אבל הוא לא יכול לעצום את עיניו: הוא הרי נוהג.
Loading