אז מה נסגר איתך אייל? מאז השחרור אתה קבור עמוק במיטה או בסמארטפון. אפילו אבא מתחיל לשים לב שמשהו השתנה בבית.
אה, לכן קראת לי לאסוף אותך מהדייט, באמת תהיתי מה קרה לאוטו של מנחם.
ברור. בבית אי אפשר לשאול אותך כלום.
זה די הבלוז של השחרור, את מבינה? בעצם איך תביני, בקושי שירות לאומי עשית לי.
שלא תביני לא נכון, שחרור זה כיף חיים. אני לא ימרח פה אף אחד. אבל איזה שלוש שבועות אחרי אתה פתאום קולט שאף אחד כבר לא נמצא מאחוריך. כאילו, צבא זה דבר ענק. ענק בעוצמה ובחוקים ובטמטום. והדבר הענק הזה מעיף אותך ונותן לך ת׳רבאק. אתה יכול להגיע סופשבוע ולגלות איזה חתכ׳ת זבל אתה, אבל ביום ראשון, איך שאתה חוזר, כולך עדיין בתחתית של המיץ של הזבל, הסרס"פ תופס אותך בדרגות ושולף אותך משם החוצה, עוף לשמן את המקלעים. ואתה עף כי זה דבר ענק, כי פתאום יש לחתכ׳ת זבל שהוא אתה סיבה אמיתית לקום בבוקר.
אז אתה על סמים, זה בעצם מה שאתה אומר?
איפה על סמים, מפגרת. אתה חי, אתה רץ, הזיעה שלך היא כמו, כמו, אנא עארף, כמו נהר ששורף ממך החוצה את כל השטויות שלך. האנדרנלין הוא כמו משקה האלים, פי טריליארד יותר מרדבול.
ואת יודעת מה, אפילו אם נפלת והיה יום הכי מסריח בעולם, אתה נזכר בנקודה שהמ"פ סימן על המטרה שלך ואומר אפילו על זה לבד אני שווה משהו. ואז עוד בוקר ועוד לילה והרגליים שלך חיות והידיים שלך חיות ואתה חושב בעוצמה שאף פעם לא חשבת כי אתה חלק ממשהו מטורף ומגניב.
ואז אתה משתחרר. אני מבינה.
כן אתה משתחרר, אל תעשי אותה פסיכולוגית. אתה משתחרר ופוף כל זה נעלם ואתה מתכווץ שוב לגודל של הזבל שאתה ורק אתה תקבע אם תהיה מחר אפס או אחד. על שתיים בכלל אין מה לדבר.
ומה היית רוצה?
הייתי רוצה גיוס לנצח, משורה ישחרר רק המוות. החיים זה צבא או לסדר שורות, תאמיני לי.
[כמה רמזורים אחר כך:]
אבל עזבי אותך, רעות. מה קורה איתך? מתכננת לאבא ואמא חגיגות?
איזה חגיגות. הרגע אני ומנחם נפרדנו. כלומר אני חתכתי.
חתכת על מנחם? מה נהיה איתך, יא מפגרת, את חודשיים מרחפת לך באושר, איך אתם בול ביחד ואיך הוא רגיש ומבין אותך במאה אחוז עד הכי בפנוכו. פתאום חותכת?
אני יודעת שזה נשמע דפוק. אבל הוא כאילו מבין רק ורק את הבפנוכו. הוא מפעיל סירנות, עושה חורים בכל הקירות ודוהר הכי פנימה, הנה מצאתי אותך אותך בעצמך. היי, שלום, גם הקירות הם עצמי, אתה מבין? אולי תעצור ותכיר גם אותם לפני שאתה מפוצץ?
דווקא נראה לי שאני מבין. אולי נשב בדרך איפשהו? הגלידריה של מוש עדיין פתוחה.
#יט_כסלו #צבאות_השם
אה, לכן קראת לי לאסוף אותך מהדייט, באמת תהיתי מה קרה לאוטו של מנחם.
ברור. בבית אי אפשר לשאול אותך כלום.
זה די הבלוז של השחרור, את מבינה? בעצם איך תביני, בקושי שירות לאומי עשית לי.
שלא תביני לא נכון, שחרור זה כיף חיים. אני לא ימרח פה אף אחד. אבל איזה שלוש שבועות אחרי אתה פתאום קולט שאף אחד כבר לא נמצא מאחוריך. כאילו, צבא זה דבר ענק. ענק בעוצמה ובחוקים ובטמטום. והדבר הענק הזה מעיף אותך ונותן לך ת׳רבאק. אתה יכול להגיע סופשבוע ולגלות איזה חתכ׳ת זבל אתה, אבל ביום ראשון, איך שאתה חוזר, כולך עדיין בתחתית של המיץ של הזבל, הסרס"פ תופס אותך בדרגות ושולף אותך משם החוצה, עוף לשמן את המקלעים. ואתה עף כי זה דבר ענק, כי פתאום יש לחתכ׳ת זבל שהוא אתה סיבה אמיתית לקום בבוקר.
אז אתה על סמים, זה בעצם מה שאתה אומר?
איפה על סמים, מפגרת. אתה חי, אתה רץ, הזיעה שלך היא כמו, כמו, אנא עארף, כמו נהר ששורף ממך החוצה את כל השטויות שלך. האנדרנלין הוא כמו משקה האלים, פי טריליארד יותר מרדבול.
ואת יודעת מה, אפילו אם נפלת והיה יום הכי מסריח בעולם, אתה נזכר בנקודה שהמ"פ סימן על המטרה שלך ואומר אפילו על זה לבד אני שווה משהו. ואז עוד בוקר ועוד לילה והרגליים שלך חיות והידיים שלך חיות ואתה חושב בעוצמה שאף פעם לא חשבת כי אתה חלק ממשהו מטורף ומגניב.
ואז אתה משתחרר. אני מבינה.
כן אתה משתחרר, אל תעשי אותה פסיכולוגית. אתה משתחרר ופוף כל זה נעלם ואתה מתכווץ שוב לגודל של הזבל שאתה ורק אתה תקבע אם תהיה מחר אפס או אחד. על שתיים בכלל אין מה לדבר.
ומה היית רוצה?
הייתי רוצה גיוס לנצח, משורה ישחרר רק המוות. החיים זה צבא או לסדר שורות, תאמיני לי.
[כמה רמזורים אחר כך:]
אבל עזבי אותך, רעות. מה קורה איתך? מתכננת לאבא ואמא חגיגות?
איזה חגיגות. הרגע אני ומנחם נפרדנו. כלומר אני חתכתי.
חתכת על מנחם? מה נהיה איתך, יא מפגרת, את חודשיים מרחפת לך באושר, איך אתם בול ביחד ואיך הוא רגיש ומבין אותך במאה אחוז עד הכי בפנוכו. פתאום חותכת?
אני יודעת שזה נשמע דפוק. אבל הוא כאילו מבין רק ורק את הבפנוכו. הוא מפעיל סירנות, עושה חורים בכל הקירות ודוהר הכי פנימה, הנה מצאתי אותך אותך בעצמך. היי, שלום, גם הקירות הם עצמי, אתה מבין? אולי תעצור ותכיר גם אותם לפני שאתה מפוצץ?
דווקא נראה לי שאני מבין. אולי נשב בדרך איפשהו? הגלידריה של מוש עדיין פתוחה.
#יט_כסלו #צבאות_השם
