א. אנשים מבלבלים בין מורכבות לבין עומק. יש סיבה טובה לבלבול הזה.
ב. אנשים מבלבלים בין פשטות לבין עומק. יש סיבה טובה גם לזה.
ג. מורכבות באה מרוחב, ממספר רב של קשרים בין הרבה פרטים. מאבחנות עדינות, דיכוטומיות והרמוניות.
ד. פשטות באה מתוכה. היא אחדות: איך דבר אחד כונס את עצמו בתוכו בלי פלפול וחילוקים, בישרות ועוצמה.
ה. עומק, לעומתם, בא מבפנים. הוא ממלא את הפשטות והמורכבות גם יחד באור, הוא מדשן אותן בחום ולֵיח.
ו. אפשר לעבור מפשטות למורכבות בעזרת עבודה טכנית, כמותית. מאמר אקדמי היא דוגמה טובה למעבר מסוג כזה. אבל כדי למלא פשטות ב*עומק* צריך משהו אחר. צריך שיקרה מפגש עם.
ז. ולכן ברור שגם מורכבות, לא פחות מהפשטות, צריכה את העומק. בלעדיו היא מבוך מפואר וחסר חיים.
ח. קל לברוח אל הפתרון של גם וגם. פשטות ומורכבות ביחד. ניסיון כזה לא יעבוד כי עומק איננו שתי כוסות פשטות, שתי כוסות מורכבות ולערבב בבלנדר. היא משהו מאיכות שונה שמטעין הכל מתוכו.
ט. טוב, אז עומק הוא מין...משהו…שממלא את הפשוט ואת המורכב. אז לא כל כך משנה מה נבחר, לא?
זהו, שכן משנה. בכל נתיב - פשוט או מורכב - אסור לשכוח שבלי עומק אנחנו ריקים. ואנחנו מסוגלים לשכוח את העומק, דווקא כי כל נתיב - בדרכו - דומה לעומק. אז כשהשגנו פשטות, או מורכבות, אנחנו מדמים שהשגנו עומק.
י. כי המורכב דומה לעומק בעושר וביופי שלו. לכן יש שמבלבלים ביניהם כנ"ל. ופשטות דומה לעומק בעוצמה ובשכנוע שלה, לכן מבלבלים ביניהם כנ"ל.
י"א. לא פחות גרוע מאלו שמרגישים שאין להם צורך בעומק כי יש להם את המורכבות - יש את אלו שמזהים מורכבות עם עומק ולכן כשהם מתייאשים מהמורכבות, כי היא משתבללת ולא מובילה לשום מקום, או כשם מתייאשים מהפשטות כי היא שטחית ומתלהמת - הם מתייאשים גם מהעומק.
י"ב. אז בוא נעזוב את הפשטות/מורכבות ונלך ישר לעומק, לא?
לא, כי העומק עצמו מצמיח מתוכו את הפשטות כזו שמכילה את חוסנו. הוא מצמיח מתוכו את המורכבות שמבטאת את עושרו. הוא נדיב, הוא גולש להיות עוד. ועומק שאיננו נדיב איננו עומק.
י"ג. אחרי שאמרנו את זה, לא מחקנו את הייחוד של כל צד. אם אתה איש עמוק-פשוט תבטא את העומק כשליח - על כל ההתבטלות והעוצמה שבו. אם אתה איש עמוק-מורכב תפעל עם א-ל ברקימת הגוונים של המציאות. נהרא נהרא ופשטיה. האמת והשלום אהבו.
Loading