(פוסט פוליטי על הבוקר כדי להוריד רייטינג):
א. יש וויכוחי ימין שמאל שהם חסרי תוחלת. נניח, הוויכוח על האקטיביזם של בית המשפט העליון. הימין ינופף בעובדה שבית המשפט מבטל רק חוקים מימין, כדי להוכיח שיש לבית המשפט אג'נדה פוליטית-שמאלית. השמאל יוכיח מזה שהימין פוגע בדמוקרטיה.
ב. בדומה לזה, בעוד הימין רואה במה שקורה עכשיו בין המבקר לסמוטריץ' שימוש של פקיד בסמכויות שלו כדי לחתור נגד נבחרי ציבור, השמאל רואה בזה עצמו הוכחה לכמה סמוטריץ' מושחת.
ג. בהקשר הזה, #תגובה_שהפכה_לפוסט:
אם אנחנו אכן יודעים שסמוטריץ' התחיל ביוזמה הרבה לפני המבקר עולים שני תסריטים:
1. הוא ניחש מראש, הרבה לפני המבקר, שעומדים לבקר את רגבים (שהוא לא קשור אליה בהווה) בביקורת ההו-כה-נוראית שקיבלו תקציבים ממועצת יש"ע, ולכן יזם את החוק (הרחב והכללי, עם הרבה השלכות והרבה אויבים להילחם בהם למענו) כדי לכסות את רגבים. במלים אחרות, תקף זבוב עם תותח, במהלך שמערב ניבוי עתידות.
2. המבקר החל לשים פוקוס על עמותות שקשורות לסמוטריץ' הרבה אחרי שהנ"ל התחיל, וכתגובה אליו. האויב המיידי (רגבים) הוא זעיר ולא עולה הרבה להילחם בו, והרווח גדול.
אני לא אומר שתסריט ב' בהכרח נכון, רק שהוא הרבה יותר סביר מא'. אם הוא נראה הזוי כמו א' זה רק מתוך הנחת יסוד לפיה הפקיד זך מאינטרסים והפוליטיקאי מלוכלך.
ד. קישון כתב בזמנו סאטירה על פקח מס בשם חנניה פישבאום. הוא כונה "יד הזהב" בשל חוש מיסטי שהיה לו, על פיו הצליח לנחש מי מעלים מס. מאה אחוז מהפעמים הוא צדק.
רק כשהתבגרתי הבנתי שקישון התכוון בזה ללגלג ולומר שכולם מעלימים מס, וזו הסיבה להצלחה ללא יוצא מן הכלל של הפקח.
בדומה לזה אני הולך ומקבל את הרושם שהכללים כתובים כך שתמיד יהיה אפשר לתפוס אותך על משהו: חצי חוקי, אפור, ובטח ובטח "לא מידתי" ו"לא סביר". זו דרך חיים מאד בעייתית, אבל אם הולכים בה חייבים דבר אחד: הגנה מן הצדק. לא ייתכן שאתה קובע כללים בלתי אפשריים, מעמיד על גרדום רק צד אחד ואז אומר: "מה, אתה בעד מעבר על החוק?"
לא, אני נגד מעבר על החוק, ועוד יותר נגד שימוש בחוק ככלי לריסון עמדות פוליטיות שלא מוצאות חן בעיני אליטה של פקידים.
א. יש וויכוחי ימין שמאל שהם חסרי תוחלת. נניח, הוויכוח על האקטיביזם של בית המשפט העליון. הימין ינופף בעובדה שבית המשפט מבטל רק חוקים מימין, כדי להוכיח שיש לבית המשפט אג'נדה פוליטית-שמאלית. השמאל יוכיח מזה שהימין פוגע בדמוקרטיה.
ב. בדומה לזה, בעוד הימין רואה במה שקורה עכשיו בין המבקר לסמוטריץ' שימוש של פקיד בסמכויות שלו כדי לחתור נגד נבחרי ציבור, השמאל רואה בזה עצמו הוכחה לכמה סמוטריץ' מושחת.
ג. בהקשר הזה, #תגובה_שהפכה_לפוסט:
אם אנחנו אכן יודעים שסמוטריץ' התחיל ביוזמה הרבה לפני המבקר עולים שני תסריטים:
1. הוא ניחש מראש, הרבה לפני המבקר, שעומדים לבקר את רגבים (שהוא לא קשור אליה בהווה) בביקורת ההו-כה-נוראית שקיבלו תקציבים ממועצת יש"ע, ולכן יזם את החוק (הרחב והכללי, עם הרבה השלכות והרבה אויבים להילחם בהם למענו) כדי לכסות את רגבים. במלים אחרות, תקף זבוב עם תותח, במהלך שמערב ניבוי עתידות.
2. המבקר החל לשים פוקוס על עמותות שקשורות לסמוטריץ' הרבה אחרי שהנ"ל התחיל, וכתגובה אליו. האויב המיידי (רגבים) הוא זעיר ולא עולה הרבה להילחם בו, והרווח גדול.
אני לא אומר שתסריט ב' בהכרח נכון, רק שהוא הרבה יותר סביר מא'. אם הוא נראה הזוי כמו א' זה רק מתוך הנחת יסוד לפיה הפקיד זך מאינטרסים והפוליטיקאי מלוכלך.
ד. קישון כתב בזמנו סאטירה על פקח מס בשם חנניה פישבאום. הוא כונה "יד הזהב" בשל חוש מיסטי שהיה לו, על פיו הצליח לנחש מי מעלים מס. מאה אחוז מהפעמים הוא צדק.
רק כשהתבגרתי הבנתי שקישון התכוון בזה ללגלג ולומר שכולם מעלימים מס, וזו הסיבה להצלחה ללא יוצא מן הכלל של הפקח.
בדומה לזה אני הולך ומקבל את הרושם שהכללים כתובים כך שתמיד יהיה אפשר לתפוס אותך על משהו: חצי חוקי, אפור, ובטח ובטח "לא מידתי" ו"לא סביר". זו דרך חיים מאד בעייתית, אבל אם הולכים בה חייבים דבר אחד: הגנה מן הצדק. לא ייתכן שאתה קובע כללים בלתי אפשריים, מעמיד על גרדום רק צד אחד ואז אומר: "מה, אתה בעד מעבר על החוק?"
לא, אני נגד מעבר על החוק, ועוד יותר נגד שימוש בחוק ככלי לריסון עמדות פוליטיות שלא מוצאות חן בעיני אליטה של פקידים.
