מהפרשה שהיתה, יש האוהבים להזכיר שאברהם אבינו מתווכח עם הקב"ה לגבי הנהגתו המוסרית.
אבל חשוב לשים לב מה קורה שם: כמעט בכל שלב ב"התמקחות" שלו עם השם הוא מקדים התנצלויות, כל פעם בווריאציה שונה. הנה נא הואלתי לדבר, אל יחר ושוב אל יחר ושוב הנה הואלתי.
מה זו החזרה הזו? סבבה, הבנו כבר בפעם הראשונה שאתה עפר ואפר!
מכל הדברים בעולם, ההתנהגות הזו מזכירה לי את ההתנהגות של אסתר כשהיא מתחננת לפני אחשוורוש (להבדיל). בכל פעם היא מתנצלת מחדש, אם על המלך טוב וטובה אני בעיניו ואם זה באמת-באמת לא מפריע לך.
כי יש לעולם כללים וחוקים והגיון. אפשר להתפלל וללמוד תורה ולהילחם במלכים. זה סבבה, כך מצופה ממך.
להעביר ביקורת מוסרית על הקב"ה זה קודם כל לא הגיוני וממילא גם חוצפה גדולה וגם לקלוע את נפשך בכף הקלע. או צל"ש או טר"ש. זה כפתור אדום גדול שצריך אישור משלושה אלופים לפני שאתה לוחץ עליו. גם אחרי שלחצת, לא "עברת לעולם אחר" גם הצעד החמישי חייב להיית שקול ומדוד ואם לא - שמת סכין בלועך.
ובאמת, אחוז לא קטן מאלו שחצו את הסף לעולמות האלו נענש. לא כל מי שמתווכח עם הקב"ה יוצא גיבור -לפעמים הוא הופך להיות נכה. לא כל עבירה לשמה היא גדולה - בדרך כלל מה שקורה הוא שבתאות, חלילה.
זו הסיבה שרוב רובן מהקריאות האקטואליות בסוגיות קצה כאלו לא ראויות ליחס של ממש. אלה אנשים שמבחינתם יש להם איזה אל קומפקטי, שנכנס לכיס, כולו ורוד ופופי. באל כזה אפשר למרוד כל יום, עם אל כזה אפשר להתווכח מה הוא הגיש לארוחת ערב. זה לא רציני, מסופקני אם אפילו ראוי לזעזוע.
רק אחרי שכולך רועד מהדר כבודו, רק אחרי שהקב"ה רציני לא פחות (ולהבדיל) מאחשוורוש. רק כשאתה מודע לחלוטין לכל ההשלכות והסכנות בנתיב שבחרת, אם באמת ניסית כל אפשרות "חוקית" אחרת - רק אז אתה רשאי להתחיל להרהר בכלל על הדרך הזו, המשעול העקלקל, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה.
אבל חשוב לשים לב מה קורה שם: כמעט בכל שלב ב"התמקחות" שלו עם השם הוא מקדים התנצלויות, כל פעם בווריאציה שונה. הנה נא הואלתי לדבר, אל יחר ושוב אל יחר ושוב הנה הואלתי.
מה זו החזרה הזו? סבבה, הבנו כבר בפעם הראשונה שאתה עפר ואפר!
מכל הדברים בעולם, ההתנהגות הזו מזכירה לי את ההתנהגות של אסתר כשהיא מתחננת לפני אחשוורוש (להבדיל). בכל פעם היא מתנצלת מחדש, אם על המלך טוב וטובה אני בעיניו ואם זה באמת-באמת לא מפריע לך.
כי יש לעולם כללים וחוקים והגיון. אפשר להתפלל וללמוד תורה ולהילחם במלכים. זה סבבה, כך מצופה ממך.
להעביר ביקורת מוסרית על הקב"ה זה קודם כל לא הגיוני וממילא גם חוצפה גדולה וגם לקלוע את נפשך בכף הקלע. או צל"ש או טר"ש. זה כפתור אדום גדול שצריך אישור משלושה אלופים לפני שאתה לוחץ עליו. גם אחרי שלחצת, לא "עברת לעולם אחר" גם הצעד החמישי חייב להיית שקול ומדוד ואם לא - שמת סכין בלועך.
ובאמת, אחוז לא קטן מאלו שחצו את הסף לעולמות האלו נענש. לא כל מי שמתווכח עם הקב"ה יוצא גיבור -לפעמים הוא הופך להיות נכה. לא כל עבירה לשמה היא גדולה - בדרך כלל מה שקורה הוא שבתאות, חלילה.
זו הסיבה שרוב רובן מהקריאות האקטואליות בסוגיות קצה כאלו לא ראויות ליחס של ממש. אלה אנשים שמבחינתם יש להם איזה אל קומפקטי, שנכנס לכיס, כולו ורוד ופופי. באל כזה אפשר למרוד כל יום, עם אל כזה אפשר להתווכח מה הוא הגיש לארוחת ערב. זה לא רציני, מסופקני אם אפילו ראוי לזעזוע.
רק אחרי שכולך רועד מהדר כבודו, רק אחרי שהקב"ה רציני לא פחות (ולהבדיל) מאחשוורוש. רק כשאתה מודע לחלוטין לכל ההשלכות והסכנות בנתיב שבחרת, אם באמת ניסית כל אפשרות "חוקית" אחרת - רק אז אתה רשאי להתחיל להרהר בכלל על הדרך הזו, המשעול העקלקל, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה.