לפעמים יש לאנשים שכלתניים (כמוני) תפיסה שגויה של מהי רציונליות.
- זה לא רציונלי לנהוג בנקמנות. אתה לא מרוויח כלום, רק מתעל את הזעם שלך, והורס עבור כולם. (לכן בואו נקבל חזרה את שקד ובנט בזרועות פתוחות)
- זה לא רציונלי לשמור על הכבוד שלך ולהתייחס לפגיעה בו כפגיעה ברכוש/נפש. זה כולה כבוד. תתאפק. (ולכן לא קרה שום דבר מיוחד כשיורים טילים על ראש הממשלה שלך)
הדוגמה הראשונה היא טעות אפילו ברמה שכלית טהורה. אם עושים זום אאוט מהאירוע היחידני ומתבוננים על החיים כרצף של אירועים, מתברר שגישה כזו היא פשוט קוצר ראות. מבחינת האירוע הנקודתי, אם לא תנקום, תרוויח יותר משתפסיד. בחשבון לטווח ארוך, מי שנוקם מוודא שלא יתקעו לו סכין בגב מתוך ידיעה שהוא תמיד יסלח כדי לא להפסיד. אז שווה לנקום ולהפסיד כי זה לשלם מחיר נקודתי כדי להשיג יציבות לטווח ארוך.
השנייה היא טעות, אבל לא מבחינה שכלית טהורה, אלא מתוך הבנה שאנשים הם לא רציונליים, תאהב את זה או לא תאהב. גם אם כבוד הוא פרימיטיבי לעומת רציונליזם (אגב, הוא לא) - סוף סוף הוא קיים ואנשים מושפעים ממנו. לומר שמוטיבציה היא עניין פרימיטיבי ורק ציוד צבאי הוא חשוב - היא שגיאה. באותה המידה, גם כבוד לאומי הוא משאב, והשפלת הכבוד מעניקה כוחות לצד השני.
נכון, השיקולים של כבוד ונקמה לא הופכים להיות צו קטגורי. הם חלק ממערך השיקולים, לא עומדים לבדם. אבל הם שיקול בפני עצמם, ורציונליים לחלוטין.
Loading