טענה שניה נגד בחירה חופשית אומרת: אם אתה בוחר ללא תלות באישיות שלך, במסורת שלך, בחינוך שלך וכו' - שהרי זו בחירה חופשית - אז באיזה מובן הבחירה היא *שלך*? באיזה מובן היא 'אתה', אם מה שבחרת הוא לא על פי האישיות שלך והעבר שלך?
במבט ראשון זו שוב הנחת המבוקש. הטענה הזו מניחה שה'אני' הוא רק הסיבה-ותוצאה מוכרחת, שבאה מהעבר או החינוך שלי. אם הבחירה לא באה מהם, לא ה'אני' שלי בחר.
עם הנחת יסוד כזו אין חובה להסכים. האני הבוחר הוא 'אני', לא איזה אירוע קוונטי-שרירותי. נכון, העבר שלי לא הכריח אותי, החינוך שלי לא הכריח אותי. אבל עבר וחינוך הם *חלק* מה'אני', לא כולו. החלק הבחירי שלי הוא לא פחות אני.
אבל במבט שני זו דווקא כן טענה טובה. כפי שכתבתי בעבר, בעצם יש בנו קצת פיצול אישיות. יש בנו שני 'אני'. הראשון הוא מי שאנחנו נולדים ומוכתבים להיות. השני הוא מה עשינו בחיים שלנו. הרי לא בחרנו את המשפחה שלנו, וגם לא את השם שלנו- ועדיין נתפסים על ידינו כחלק חשוב מה"אנחנו". מצד שני, העשייה והבחירה שלנו, המשעול אותו כבשנו לעצמנו, גם כן נתפסים כאני. אז יש צווי דיני של 'אני'.
מנגד, יש מתח בין שני סוגי האני האלו: מסורת והתקדמות, אחריות וחירות, מה שנתון ומה שדינמי. מי שנתפס לצד אחד, לדוגמה רואה רק במה שנתון את ה'אני' עלול לראות בכל מעשה דינאמי וחופשי מעשה שלא בא מהאני. ומתוך כך הוא מחליט: מה שבא מבחירה, איננו ה'אני' של האדם.
Loading