היו לי יותר מדי דברים לומר ובכלל הערב הזכיר לי את המחיר של להיות כאן והגביר ב174% את הרצון שלי לזרוק את מפתחות החשבון שלי לאיזה לוקר לחצי שנה, אבל רק דבר אחד, שולי בדיון -
אי שם במורה, בדיון על אסטרונומיה אריסטוטלית, מעיר הרב קפאח שאין לו עניין להיכנס לארכיאולוגיה אסטרונומית זו והעיקר הוא להבין את העקרון בדברי הרמב"ם. הבעיה היא שאפשר ללמוד שני דברים שונים מממהלך כזה של לקחת את העיקר ולהניח לטפל.
מקובלני מרבי שיש לפחות שתי דרכים שונות לקרוא את גישת הרמב"ם*:
א. פניה אל חכמת אומות העולם מתוך חולשה, כדי להציל את אלו שנוהים אחרי קסמה, מה שהרב קוק קורא "כבתה אין זקוק לה"
ב. פניה אל חכמת אומות העולם מתוך עמדת בטחון. התורה גדולה כל כך עד שהיא גולשת גם למקומות האלו ומרימה אותם.
אתם באים ואומרים לי שהרמב"ם התעסק בפילוסופיה כי חשב שזו אמת, במלים אחרות שכשאני לומד מורה נבוכים אני לומד אריסטו? אז הנה מה שיוצא *לי* ממהטיעון הזה. אם הרמב"ם, שחכם היה, נתן אמון באריסטו והאמין בדברים שגם לשיטתכם הם ארכיאלוגיה מביכה, למה שאעסוק בפילוסופיה? כדי שעוד מאתיים שנה יסתכלו עלי ויאמרו: יואו איזו ארכיאולוגיה מביכה?
(כן, אני יודע שיש ברמב"ם עוד דברים חוץ מגלגלים. ועדיין הדברים שלובים עד בלתי הפרד)
לכן, ממה נפשך. אתם אומרים לי שהרמב"ם תמך בלימודי פילוסופיה? בעיני זו רק סיבה לרצות פחות ללמוד פילוסופיה.
אה, אז אתם אומרים שיש משהו נצחי במורה, כי זו תורה? סבבה. עם זה אני מסכים וזה כבר מישור ואופי דיון אחר לגמרי.
~~~
* אם אהיה מדויק, ההסבר היה על חכמי המחקר בכלל (בגדול הראשונים שנוטים אל הפילוסופיה). לא זוכר אם לגבי הרמב"ם ספציפית.
אי שם במורה, בדיון על אסטרונומיה אריסטוטלית, מעיר הרב קפאח שאין לו עניין להיכנס לארכיאולוגיה אסטרונומית זו והעיקר הוא להבין את העקרון בדברי הרמב"ם. הבעיה היא שאפשר ללמוד שני דברים שונים מממהלך כזה של לקחת את העיקר ולהניח לטפל.
מקובלני מרבי שיש לפחות שתי דרכים שונות לקרוא את גישת הרמב"ם*:
א. פניה אל חכמת אומות העולם מתוך חולשה, כדי להציל את אלו שנוהים אחרי קסמה, מה שהרב קוק קורא "כבתה אין זקוק לה"
ב. פניה אל חכמת אומות העולם מתוך עמדת בטחון. התורה גדולה כל כך עד שהיא גולשת גם למקומות האלו ומרימה אותם.
אתם באים ואומרים לי שהרמב"ם התעסק בפילוסופיה כי חשב שזו אמת, במלים אחרות שכשאני לומד מורה נבוכים אני לומד אריסטו? אז הנה מה שיוצא *לי* ממהטיעון הזה. אם הרמב"ם, שחכם היה, נתן אמון באריסטו והאמין בדברים שגם לשיטתכם הם ארכיאלוגיה מביכה, למה שאעסוק בפילוסופיה? כדי שעוד מאתיים שנה יסתכלו עלי ויאמרו: יואו איזו ארכיאולוגיה מביכה?
(כן, אני יודע שיש ברמב"ם עוד דברים חוץ מגלגלים. ועדיין הדברים שלובים עד בלתי הפרד)
לכן, ממה נפשך. אתם אומרים לי שהרמב"ם תמך בלימודי פילוסופיה? בעיני זו רק סיבה לרצות פחות ללמוד פילוסופיה.
אה, אז אתם אומרים שיש משהו נצחי במורה, כי זו תורה? סבבה. עם זה אני מסכים וזה כבר מישור ואופי דיון אחר לגמרי.
~~~
* אם אהיה מדויק, ההסבר היה על חכמי המחקר בכלל (בגדול הראשונים שנוטים אל הפילוסופיה). לא זוכר אם לגבי הרמב"ם ספציפית.
