גמדים והוביטים

בחור באדמה חי לו הוביט. לא היה זה חור מט לנפול או מנהרה מצחינה. מאורה של הוביט היא זו ומשמעותה - נינוחות.

ההוביטים, חובבים הם את החיים הפשוטים והטובים בעירומם. שיכר שעורה ועוגיות כוספה, נפש אותנטית בגוף סבבה. חגיגות ההוביטים מלאות הרמוניה כפרית. עשויות הן משלווה ודיוק בגוף ונפש.

עדה זו, השלווה בימי שלום, חיה בלא הפרעות בלב ליבו של הקונצנזוס. הלא אלו המוסכמות - כך היו אומרים - והן מקובלות וצודקות גם יחד. מעט מעט נקעה נפשם מהגמדים: יותר מדי ערכים, יותר מדי מקומות קדושים.

סטואיות זו לא גרעה, באורח מופלא, מיכולתם להילחם. כי פגעת בציפור נפשו של הקונצנזוס, הישמר לך מחמת זעמו של ההוביט - והיטב ידע זאת כל גמד שחולף בגבולם.

לכן עקרו הגמדים בעל כורחם אל מעמקי האדמה, שם שורשי הכסף והברזל. שם כתרי הזהב וחומרת המלכות. החיים מתחת לאדמה גזלו מהם את הנינוחות והדיוק. העניקו צרימה תמידית לשיחם ושיגם עם דרי השטח.

בבדידות עקשנית עמלים הגמדים על תכשיטי דברים דקים דקים. בימים הם חולמים בהקיץ על השבת עטרה ליושנה ובלילה מתהפכים על משכבם בדאגה. הם שומעים איך רעש המסיבות ההוביטי חודר אל עומק התהום ואט אט מרגיז משנתו את הדרקון