בינה מלאכותית, יופי ופִּילְק

א. מידג'רני הוא האח הצעיר והחצוף של דאלאי. הרעיון זהה: תן משפט, קבל חזרה תמונות. ההגשה (במסלול החינמי) קצת שונה: הכל קורה בערוץ דיסקורד ציבורי. סביבך עשרות יוזרים שולחים הודעות ומקבלים חזרה תמונות.

ב. גם באופן יצירת התמונות מידג'רני שונה: הוא מעדכן אותך לכל אורך התהליך, כך שאתה יכול לבהות איך הריבוע המפוקסל וחסר הפרטים הולך ומתחדד לכדי תמונה שלמה.

ג. ותוך כדי שאתה בוהה, נוספות כל רגע לערוץ עוד ועוד תמונות. עשרות בקשות בשניה הופכות לציור מפורט בזמן שאתה מחכה לציור 'שלך'. ציורים חייזריים ומבעיתים לפעמים. לפעמים יפים, לפעמים סתמיים, בכל סגנון וצורה, נשפכים מכל צדדיך בקצב מבהיל.

ככל ששהיתי יותר בערוץ הדיסקורד הלכה והתעוררה בי תחושה שידעתי שכבר חוויתי פעם, ופתאום הבנתי: זה היה פִּילְק.

ד. ב"האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", כדור הארץ ננטש עקב מלחמה עולמית וזיהום גרעיני שהופך את בני האדם לעקרים. ערים שלמות עומדות כמעט ריקות. כלומר ריקות מבני אדם, אבל עדיין מלאות בכל החפצים שהם הותירו מאחוריהם. 

אסופת החפצים הזו הולכת ומתבלגנת, נשברת ומתערבבת. החפצים לא לחלוטין מאבדים את צורתם, אבל איכשהו דוהים אחד לתוך השני והופכים למֶרֶק אחיד של פסולת. אחד מגיבורי הספר, ג'ון איזידור, מכנה את המֶרֶק הזה פִּילְק.

ה. לא צריך להגיע לעולם פוסט אפוקליפטי כדי לפגוש פִּילְק. מי שהילדים שלו מקבלים צעצועי פלסטיק זולים בכל מסיבת יום הולדת, והם הולכים וממלאים קופסאות בתערובת שבורה של חפצים שלמרות שונותם איכשהו הופכים לזבל אחיד, מכיר את הפִּילְק כתופעה יום יומית.

(ו. ככל שהשנים עוברות אני חש יותר את הפִּילְק גם בשבוע הספר. הוזלת מחיר הוצאת ספר הפכה יותר מדי אנשים לסופרים, ואת הספרים — כמובן לא כולם — לתערובת חדגונית ושטוחה. כנ"ל בלוגים, פורומים, פוסטים כמו זה שאתם קוראים הרגע. פִּילְק שהולך ונערם)

ז. כשכל אדם עם שקל על הנשמה יכול ליצור תמונה חדשה לגמרי באיכות גבוהה, אני חש שהתוצאה תהיה זהה לפילק של איזידור. החפצים בערים הנטושות התפּלקו מפני שלא נותרו להם בעלים שיפיחו בהם חיים. לא היה מי שידאג שיונחו דווקא על השידה הזו בחדר הזה. מה שהעניק להם חיים, גנריים ככל שיהיו, היה בני אדם שיתנו להם הקשר. כשבני האדם הסתלקו, הפילק תפס את מקומם.

אם חוסר הקונטקסט יוצר את הפילק רק אחרי שואה אטומית, בתמונות של מידג'רני הוא מוטבע מראש. ביחס לשטף האינסופי שמחשב יכול לייצר, מלכתחילה אין מספיק בני אדם כדי לאצור אותן ולתת בהן קונטקסט.

ח. התהליך הזה לא התחיל היום. היכנסו לכל חנות לריהוט בית ותפגשו טורים ארוכים של פִּילְק. העידן התעשייתי הפך את האגרטל מיצירה חד פעמית לחפץ נוי גנרי. אבל החומריות שלו נתנה לו משקל ולו מצד מחיר קשיח של חומרי גלם, ומצד הנפח שהוא בהכרח תופס אם תרצה להציב אותו בבית. 

לעומת האגרטל, תמונות מג'ונרטות על ידי בינה מלאכותית גם לא עולות הרבה, גם לא תופסות מקום וגם - בהפוך על הפוך - שונות תמיד. את האגרטל היה אפשר להאשים בפִּילְקיות כיון שהיה גנרי, היו עשרות אלפים כמוהו. הייחוד נדחק אל החד פעמיות שבעבודת היד. תמונות מג'ונרטות הן חד פעמיות, ובכך מחדירות את הפִּילְק אל תוך החדפעמי עצמו.

ט. תארו לעצמכם עתיד (הווה) בו כל פוסט ילווה בתמונה שג'ונרטה במיוחד עבור התוכן שלו. תוך כמה דקות תדהה הייחודיות של פוסט מלווה בתמונה מתאימה? כבר היום תמונות סטוק הן שם גנאי. האם תמונות מג'ונרטות תירשנה את אותו זלזול? 

י. הנטיה הראשונה היא לשאול מה יקרה לאמנים, מה יהיה על הפרנסה שלהם. די ברור שבינה מלאכותית תכרסם בתעשיית היצירה מלמטה: אתרי תמונות סטוקים כנראה כבר די מתים, וגם יוצרים של תמונה עבור 5 דולר. האם בינה מלאכותית תתחזק דיה כדי ליתר אמנים ברמות גבוהות יותר?

י"א. אבל אפשר לשאול שאלה קצת אחרת: מה יקרה לאמנות. האם הפִּילְק יטביע אותנו בשטף מהמם כזה של יופי שיבליע גם אמנות 'אמיתית'?

אני מאמין שלא.

י"ב. ייתכן שהיופי ישקע אל הרקע של חיינו ויהפוך למובן מאליו. האמנות תתקדם מעבר אליו, אבל הרגש שאסתטיקה משרה יהפוך לרקע המתמיד של חיינו. 

ייתכן שלבינה מלאכותית יתגלו גבולות קרובים מהמצופה, היא תהיה מוגבלת יותר ממה שאנחנו מדמיינים.

ייתכן שהאומנות תתקדם עוד, תבנה את הארמון שלה על ידי ועל גבי האמנות המג'נרטת.

ייתכן שאמנים יהפכו לציידים וכורים. מתוך המרק ההיולי, הפילקי, הם יחצבו וילטשו עבורינו את היהלומים. הם יהיו הלקטורים של קופי מכונות הכתיבה.

י"ג. לא אתנבא מה ואיך יהיה. אני רק יודע שדווקא התחושה הפילקית מלמדת אותי שיש משהו מבוקש מעבר לאסתטיקה סתמית, ייחודית ככל שתהיה. הפילקיות היא תחושת חסר, שמרמזת על יש. ששומרת על יש, שהוא מעבר למג'ונרט.

(י"ד. ומישהו כתב במידג'רני "אישה ללא בעיות". התמונה שג'ונרטה: אישה עם מבט עצוב)