בזמן הסכם אוסלו היה וויכוח האם הסכם שלום הצהרתי הוא רעיון טוב או רע. הימין צידד בהסכם שלום משקף - כלומר השלום כבר קיים בפועל, ההסכם רק משקף אותו. השמאל דגל בהסכם שלום מכונן: נכריז שיהיה שלום וההכרזה תחלחל לאט גם אל המציאות.
הימין נחרד מול הרעיון של "לקבל פיסת ניר" (כלומר שלום הצהרתי) תמורת הגדלת הסיכון הבטחוני.
לא יודע למה נזכרתי בזה הבוקר, כשהתחילו להתווכח כאן האם הצהרה של ארצות הברית על הכרה בירושלים היא בעלת משמעות או לא, והאם היא שווה את הסיכון הבטחוני.
הימין נחרד מול הרעיון של "לקבל פיסת ניר" (כלומר שלום הצהרתי) תמורת הגדלת הסיכון הבטחוני.
לא יודע למה נזכרתי בזה הבוקר, כשהתחילו להתווכח כאן האם הצהרה של ארצות הברית על הכרה בירושלים היא בעלת משמעות או לא, והאם היא שווה את הסיכון הבטחוני.
