א. לפני כמה זמן כתבתי שלפעמים דברים קטנים בעלי תפוצה רחבה הם בעלי משקל כמו מעט דברים "גדולים". נניח - האם שווה להסתכן במספר הרוגים כדי למנוע מצב בו עשרות אלפי ישראלים רצים למקלטים על בסיס חודשי.
זאב תהה בתגובות למה הסתבכתי כל כך להסביר דבר כה פשוט. כדי להבהיר למה זה חשוב, אני רוצה ליישם את התובנה הזו בנושא שונה מאד.
ב. חיי נישואין טובים הם דבר מבורך אבל לעתים הם עלולים לעלות על שרטון. לו אני איש חינוך, אני ניצב בפני הדילמה הבאה:
האם אדגיש בפני התלמידים שלי שחתונה היא לא בהכרח גליק גדול, ועלולים להיגמר גירושים, ובמקרי קיצון אף גרוע מזה?
או אדגיש בפניהם את האור והיופי שיש בלהקים משפחה ולקשור את חייך עם אדם אחד עד זקנה ושיבה?
ג. מתוך מאות ואלפי התלמידים שיעברו אצלי במהלך החיים, הסטטיסטיקה אומרת שלפחות כמה יעברו גירושין, חלקם אף מכוערים. כמה מתוכם, למרבה החרדה, יתפללו שכל מה שיקרה להם הוא רק גירושים מכוערים.
אם אזהיר את כל אלפי התלמידים האלו, אולי אוכל להציל כמה מהם: הם יזהו מספיק בזמן את תמרורי הסכנה; הם יבדקו יותר טוב לפני שהם יחליטו, וכדומה.
אבל להחלטה כזו יש מחיר - כל אלו ששפר מזלם להיות מחוץ לסטטיסטיקה הזו, גם הם יעברו את סדרת החינוך שלי, שאומרת שבן זוג הוא לפעמים שדה מוקשים ודמות לחשוד בה. גם שנה וגם חמש שנים אחרי, כשהצד השני ירים את הקול או יאבד עשתונות (קורה ללא מעט אנשים) משהו בהם יתכווץ, איזה חשד אפל יכרסם את ליבם בלילה.
ד. בקיצור - אני עומד בדילמה, האם לתת למעט אנשים יותר כלים להנצל מאומללות עמוקה, בחינת מוות - או לגרום לאלפי תלמידים לברוח בבהלת מוות לממ"ד שבנפשם בכל פעם שמשהו קורה, שאלמלא החינוך שלי לחשדנות היה מתקבל באופן רגוע יותר.
כי הדיון כרגע מתנהל רק בהצבעה על מקרי הקצה (הנוראיים והמזעזעים) ואילו ההשפעה המינורית בהרבה אך גם רוחבית הרבה יותר - לא עולה כטיעון בדיון. גם אחרי שהיא תעלה ברור לי שאפשר להכריע לכאן או לכאן, אבל בכלל לא מתחילים לדבר עליה
Loading
