אני לא אוהב לטייל. הנה הוצאתי את זה.
זה לא משהו שהתוודעתי אליו לאחרונה, אני יודע את זה כבר שנים. מילדות למעשה. אבל דבר אחד השתנה בידיעה הזו:
פעם ידעתי שאני לא אוהב לטייל, אבל זה היה משהו שמביך להודות בו. כן, אני לא אוהב לטייל. אבל אני צריך להשתפר בזה. צריך עבודת המידות. אני גם לא אוהב לעשות ספורט, אבל זה משהו שאני צריך להשתנות לגביו. אז אותו כנ"ל טיולים, בטבע ובטח ובטח בארץ. לו אגיע למדרייגה אפסיק להיסחב כל הטיול בבאסה ואתחיל להנות מתוך הזדהות פנימית.
נראה לי שהכל מתחיל בחינוך הדתי לאומי שקיבלתי, בו "קום התהלך בארץ" היא מצווה דתית, ומי שלא מתחבר לקטע הזה הוא פגום וטועה. לא עניין של העדפה: לא לגיטימי לא לאהוב לטייל. נכון, גם לא נורא - זה לא פשע עצום, רק מידה רעה שצריך להתבייש ולהשתפר בה.
אבל היום אני כבר במקום אחר ומסוגל לומר בפה מלא: אני לא אוהב לטייל.
(רק חבל שאת הילדים שלי זה לא משכנע.)
Loading
