(אמ;לק: האם האשמת המדינה בטבח בנוה צוף היא האשמת הקורבן? זה תלוי בשאלה מיהו הקרבן)
חלקים מהשמאל טוענים שהפיגוע בנווה צוף הוא בשל מעשיה של ממשלת ישראל. נכון, הם מודים, הרוצח הוא הרוצח: ההוא שחדר עם סכין. ועדיין האחריות היא גם על הממשלה, שהציתה את "גל הטרור" בהצבת המגנומטרים.
מימין, טענו (בצדק בעיני) ש"האשמת הקרבן" נאמרת בדרך כלל על תליית *כל אשמה שהיא* בקרבן, אפילו אם במקביל מאשימים גם את התוקפן. "האשמת הקרבן" כטיעון אומרת שכל טיעון כלשהו כלפי הקרבן פסול.
אז מה כן קורה פה? תרשו לי ספקולציה פרועה: מבחינת הימין, הנרצחים הם יהודים, והקרבן, בהפשטה, הם *היהודים כולם*. האשמת ממשלת היהודים היא אם כן האשמת הקרבן.
לשיטת אותם חלקים בשמאל זו איננה האשמת הקרבן, זו היתה האשמת הקרבן לו היינו מחילים אותה על הנרצחים[1], כי *הקרבנות הם אך ורק הנרצחים*, הי"ד.
אבל, וזו הנקודה החשובה: *ממשלת ישראל איננה הקרבן*. היא סטטיסט במקרה הטוב וגורם משסה במקרה הרע. אין לה יחס של זהות עם אזרחיה: הם קרבן והיא לא.
אתקדם צעד נוסף בספקולציה: לי זה מזכיר את התפיסה המרקסיסטית, לפיה בעלי ההון, מכל הלאומים, הם האוייב של הפרולטריון, מכל העמים. אין קבוצה כזו "היהודים", בה נמצאים יחד הממשלה והאזרחים הפשוטים. לא, החלוקה היא האזרחים הפשוטים משני הצדדים, מול המנהיגים משני הצדדים.
אשר על כן, היהודי הנרצח הוא קרבן, אך של מדיניות הממסד שלו, לא פחות מאשר קרבן של האיש הפשוט (הרוצח) בצד שמנגד, ואולי אף יותר[2]: שהרי הרוצח וקרבנותיו יכלו לחיות בהרמוניה אלמלא אותו ממסד ארור.
____
[1] כן, יש שוליים שיטענו גם את זה, אני לא יודע אם יש עניין להתייחס אליהם.
[2] גם טענה כזו, אם תהיה, היא בשוליים מטורללים של השמאל
חלקים מהשמאל טוענים שהפיגוע בנווה צוף הוא בשל מעשיה של ממשלת ישראל. נכון, הם מודים, הרוצח הוא הרוצח: ההוא שחדר עם סכין. ועדיין האחריות היא גם על הממשלה, שהציתה את "גל הטרור" בהצבת המגנומטרים.
מימין, טענו (בצדק בעיני) ש"האשמת הקרבן" נאמרת בדרך כלל על תליית *כל אשמה שהיא* בקרבן, אפילו אם במקביל מאשימים גם את התוקפן. "האשמת הקרבן" כטיעון אומרת שכל טיעון כלשהו כלפי הקרבן פסול.
אז מה כן קורה פה? תרשו לי ספקולציה פרועה: מבחינת הימין, הנרצחים הם יהודים, והקרבן, בהפשטה, הם *היהודים כולם*. האשמת ממשלת היהודים היא אם כן האשמת הקרבן.
לשיטת אותם חלקים בשמאל זו איננה האשמת הקרבן, זו היתה האשמת הקרבן לו היינו מחילים אותה על הנרצחים[1], כי *הקרבנות הם אך ורק הנרצחים*, הי"ד.
אבל, וזו הנקודה החשובה: *ממשלת ישראל איננה הקרבן*. היא סטטיסט במקרה הטוב וגורם משסה במקרה הרע. אין לה יחס של זהות עם אזרחיה: הם קרבן והיא לא.
אתקדם צעד נוסף בספקולציה: לי זה מזכיר את התפיסה המרקסיסטית, לפיה בעלי ההון, מכל הלאומים, הם האוייב של הפרולטריון, מכל העמים. אין קבוצה כזו "היהודים", בה נמצאים יחד הממשלה והאזרחים הפשוטים. לא, החלוקה היא האזרחים הפשוטים משני הצדדים, מול המנהיגים משני הצדדים.
אשר על כן, היהודי הנרצח הוא קרבן, אך של מדיניות הממסד שלו, לא פחות מאשר קרבן של האיש הפשוט (הרוצח) בצד שמנגד, ואולי אף יותר[2]: שהרי הרוצח וקרבנותיו יכלו לחיות בהרמוניה אלמלא אותו ממסד ארור.
____
[1] כן, יש שוליים שיטענו גם את זה, אני לא יודע אם יש עניין להתייחס אליהם.
[2] גם טענה כזו, אם תהיה, היא בשוליים מטורללים של השמאל
