(אייל איבחן אתמול אבחנה טובה, לפיה יש משוחרי המקדש שמצד אחד נוקטים עמדה ריאליסטית לגבי עצם בניית בית המקדש (זו מצווה, הוא לא ירד מהשמיים. לא רוח הקודש אלא פשוט להקריב קורבנות, פיזית, לא צריך שום מדרגה מיוחדת)
מנגד, הם נוקטים בגישה א-ריאליסטית ככל הנוגע לריאל פוליטיק - ההשלכות על העולם הערבי וכדומה: זה לא מסוכן, ברור שננצח אותם וכו'.
קודם כל נראה לי שאפשר לזהות בתוך היהדות עמדה כזו, כלומר שלא בונה על *נס* סטייל "ירד בית עשוי מאש מהשמים", אבל כן מאמינה ב*סיוע* אלוקי סטייל "אם נעשה את הדבר הנכון, הקב"ה יערבב את העולם הערבי כך שננצח". וייתכן שהיא קשורה לבתי המדרש של החסידות או לחילופין של הרב.
שנית אני לא ממש בטוח מה דעתי על גישת ביניים כזו, כי יש בה אמת, שיש לעולמות המוסריים-רוחניים שלנו השלכה על העולם.
מצד שני אני מאמין שבמגרש האנושי צריך להתנהג באנושיות דווקא, כלומר להיות גם ריאל פוליטיק)
מנגד, הם נוקטים בגישה א-ריאליסטית ככל הנוגע לריאל פוליטיק - ההשלכות על העולם הערבי וכדומה: זה לא מסוכן, ברור שננצח אותם וכו'.
קודם כל נראה לי שאפשר לזהות בתוך היהדות עמדה כזו, כלומר שלא בונה על *נס* סטייל "ירד בית עשוי מאש מהשמים", אבל כן מאמינה ב*סיוע* אלוקי סטייל "אם נעשה את הדבר הנכון, הקב"ה יערבב את העולם הערבי כך שננצח". וייתכן שהיא קשורה לבתי המדרש של החסידות או לחילופין של הרב.
שנית אני לא ממש בטוח מה דעתי על גישת ביניים כזו, כי יש בה אמת, שיש לעולמות המוסריים-רוחניים שלנו השלכה על העולם.
מצד שני אני מאמין שבמגרש האנושי צריך להתנהג באנושיות דווקא, כלומר להיות גם ריאל פוליטיק)
