התבגרות והיכולת לשאת

א. לתחושתי, אחד הדברים שהתבגרות מעניקה היא היכולת לשאת.

ב. לדוגמה, לשאת צער או אפילו אושר. הרי כבר עברת פסגות של אושר ותהומות של אֵבֶל, ועדיין החיים נמשכים הלאה. אתה עומד יציב יותר כי הנה, כבר שרדת פעם אחת ותשרוד גם הפעם.

ניסיון העבר לא בהכרח מקטין את האירועים שעוד יבואו (אם כי גם זו אפשרות) אלא מאפשר לך למצות כל תחושה עד תום, ואז להניף אותה על הגב ולהמשיך ללכת.

ג. לדוגמה, לשאת מורכבויות. הרי השאלות הגדולות של החיים מורכבות מדילמות: ידיעה או בחירה, רצון להיטיב מול הפחד להזיק, ריקנות המוגדר ואין-אונות המטושטש. כשאתה צעיר ברור לך שקרן אחת של הדילמה חייבת להיות אשליה, שיש פתרון ברור וחד.

אבל השאלות הגדולות של החיים זכו במשרה שלהן בדיוק כי אין פתרון כזה. כל ניסיון לקחת צד ייגמר בשיפוד מכאיב על קרן אחת.

ד. ב'זן ואמנות אחזקת האופנוע', פידרוס מציע כמה דרכים אלטרנטיביות, שונות מאשר להכריע את הדילמה. לרובן הוא מתייחס כרמאות. אם זכרוני אינו מטעה אותי הוא לא מציע דרך אחת: לשהות. להביט בעיניים של ההיפוגריף. לשחק עם לוויתן.

התבגרות מעניקה לך את היכולת לשהות עם ולפעול ב. לא להכריע באופן שימעך את המציאות או יציע פתרון בטעם קרטון. ללכת עם המורכבות, לקבל את שני צידיה בלי שתימעך. רק כך צומח העומק, רק כך נבנה עולם רוחני. ובשביל זה צריך חוסן של גיל ארבעים, לא בערה ואומץ של גיל עשרים. צריך לדעת לשאת.

ה. ובדיוק היתרון של ההתבגרות הוא גם חסרונה. ככל שאתה מפנים את מורכבות המציאות, אתה הולך ומקבל אותה. כשאתה מסוגל לשאת את הצער אתה עלול להסתגל אליו. כשחווית מספיק מוות אתה מתחיל לחשוב שכך היא דרכו של עולם. ההבנה מפוררת בך את יסוד ההתנגדות, את ה "Rage, rage against the dying of the light".

ו. אשרי מי שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. התינוקות הזקנים ביותר. שובו אל אוצרות שלכם והוו משתמשים באוצרות שלכם.