א. למה הפריצה לקפיטול כל כך מסוכנת? זה לא היה ניסיון אמיתי למהפיכה. הנזק לא היה בהיקף של מהומות BLM. אמנם למרבה הצער הפריצה גבתה חיים אבל היתה בעיקרה סמלית. הזעזוע ממנה הוא סתם סנטימנטליות או גרוע מכך, פוזיציה ומינוף כדי לסתום את הפה ליריב.
ב. לענ"ד הגישה הזו שגויה מהיסוד: אולי הקפיטול הוא סמל, אבל הוא לא רק סמל. ממש לא רק.
חז"ל דיברו על מוראה של מלכות שבלעדיו החיים היו הופכים לגיהנום. אבל מהו בדיוק מוראה של מלכות? איפה הוא נמצא? תן לי למשש ולהריח אותו.
וודאי, מוראה של מלכות נמצא באלה של יס"מניק, בסורגים של בית הכלא, באקדח של שוטר. אבל ברוך ד' רובנו לא נחשפים אליהם יום יום. אנחנו פוגשים את הפקידים והטפסים והניירות. לפקח שנותן לך דו"ח אין כוח פיזי. אבל אתה יודע שאם לא תשלם יבואו אנשים שמפעילים יותר ויותר כוח - עד לאלו שמפעילים כוח של ממש. אין בית משפט בלי משטרה, ואין חוקים בלי בית סוהר. אבל רובנו נפגשים עם החוקים, לא עם בית הסוהר.
ג. הכוח החשוף, הפיזי, מקרין עלינו על ידי סמלים מסמלים שונים: מדים של שוטר, צ'קלקה, דוכן השופט וכן הלאה. כל הסמלים האלה יוצרים מארג שמסמל את הכוח הפיזי - אבל גם חוצץ בינינו לבינו. אוי לנו אם כל דו"ח חניה היה נגבה רק באמצעות בריונים עם אלות.
לכן פגיעה בסמלים היא פגיעה ממשית. אנחנו פוגמים בחציצה בינינו לבין אלימות פיזית. מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כי כבודו הוא משאב קריטי. הוא מקיים את המציאות בה אנחנו לא בולעים איש את רעהו אלא מסדרים אותם על ידי אלימות סמלית וכמה שפחות מזדקקים לממשית.
ד. פעם כתבתי שהיום אין אסתטיקה של הדר ומלכותיות. דוכי ענה לי שהארכיטקטורה של הממשל הפדרלי היא הדר מודרני. חישבו על הקפיטול כארמון מודרני של ארצות הברית. פריצה אליו, ונדליזם, סנטורים מבועתים נמלטים על נפשם - כל אלו פגיעה בכבודה של המלכות. הפגיעה הזו איננה רק עניין רגשי (רגש שאנחנו כמודרנה דמוקרטית איבדנו וחבל) - היא גם פגיעה ממשית בכח של הממשל למשול. הפריצה לקפיטול לא חמורה כמו מהפיכה, אבל היא כן עלולה להוסיף למדורת האנרכיה.
נכון, הפורצים הם מטורללים עם קרניים וחסרי יכולת ממשית אבל כלשון המדרש, הם "מצננים את האמבטי". פתאום הקפיטול הוא לא ארמון הדור ובלתי חדיר. סמלית הוא הפך שבוע שעבר ליותר פגיע, ולסמליות הזו עלולות להיות השלכות ממשיות.
