(אני עצלן אז לא קראתי בפנים את התיאוריות אותן אאזכר כאן. רק סיכומים עליהם. יותר מאשר לתיאוריות, אני מתייחס לווייבים שאני חש ברשתות החברתיות לאורך הקונפליקט, משלב האיומים לשלב הפלישה)
א. תיאוריית הקשתות המוזהבות של תומס פרידמן אומרת שלא תפרוץ מלחמה בין שתי מדינות בהן יש סניפי מקדונלד'ס.
הדגש של התיאוריה הזו, לעומת נניח תיאוריית השלום הדמוקרטי (לפיו דמוקרטיות כמעט או אף פעם לא נלחמות אחת בשניה), הוא במישור של קפיטליזם, שפע חומרי, לא במישור הערכי או הפוליטי. מדינות בעלות תרבות קפיטליסטית מספיק למקדונלד'ס לא תצאנה למלחמה אחת בשניה.
ב. לפחות ברמה הטכנית, התיאוריה זו הופרכה על ידי המציאות כמה פעמים מאז שפורסמה. המלחמה הנוכחית, שגם היא הפרכה לתיאוריה, ובעיקר התגובות אליה — גרמו לי לחשוב על התיאוריה, מהפריזמה הפסיכולוגית/מיתית.
ג. קראתי פעם כלכלן ששאל: למה מקדונלד'ס מצליחה? זה לא שהאוכל כל כך איכותי, או זול-ביחס-לתמורה. לטענתו, רשתות כמו מקדונלד'ס מצליחות בגלל הסטנדרטיזציה. לא משנה לאיזה חור תגיע, אם יש שם מקדונלד'ס אתה יכול להניח שההגיינה תהיה סבירה, השירותים סבילים והאוכל אכיל. לא יעוף לך הפוני מהטעם אבל גם לא תרוץ לשירותים (שאין) להקיא. תייר שנכנס מתחת הקשתות המוזהבות, לא יקבל תמורה יוצאת דופן. אבל הוא יודע בגדול מה מצפה לו - יהיה זה בקייב או מוסקווה. ולכן, המוצר המרכזי שמקדונלד'ס מוכרת הוא לא טעם אלא ביטחון.
ג. הביטחון הזה נסמך על כלכלה, לא על תרבות או ערכים. העוצמה הקפיטליסטית מאפשר לנו לחיות בתוך בועה בה אולי אין דרמות גדולות אבל גם לא טרגדיות. מלחמות, כך הטענה, לא תתרחשנה פשוט כי שלום משתלם יותר. למדינה עם מקדונלד'ס יש מה להפסיד ולכן היא לא תתקיף את השכנים. היא נורמלית כלומר בורגנית קפיטליסטית, ולכן הצליחה לאלף את המציאות לכדי בטחון ושלווה.
ד. אם כן, לא פחות משהקשתות המוזהבות הן טענה בפוליטיקה בין לאומית, הן מיתוס. סמל שמייצג את הביטחון שיש לנו בחיים. האגדה ששפע לבדו מספיק כדי להגן עלינו מהאסונות הגדולים באמת. יותר משהקשתות הזהובות הן תיאוריה, זו בעצם הבעת תקווה ומשאלה. דרך מעט מתוחכמת לספר סיפור ישן ומוכר שאומר: לנו זה לא יקרה.
ה. מי זה 'לנו'?
כמו הרבה מושגים אמיתיים אחרים, למושג 'מערב' אין גבולות ברורים.
כתבתי פעם שיש בתפיסת מהו ה'מערב' מבנה שמזכיר פירמידת שליטה: המערב כולל את אירופה וארצות הברית, אבל כשאנחנו אומרים אירופה הדימוי שיש לנו בראש בעצם נגזר ממערב אירופה, ובעצם מגרמניה-צרפת-אנגליה ובעצם מהכוחות הליברליים שם, כמו ש'ארצות הברית' כוללת את כל ארה"ב אבל בעצם לא כוללת את ה"משוגעים הרדנקים מחגורת התנך".
במבט כזה, המערב הוא מושג עם ליבה קשיחה ומעגלים מתרחבים שדוהים תוך כדי התרחבות. מערב אירופה שייך כמובן למערב. פולין? תלוי. הונגריה? אולי, וכן הלאה.
אבל המערב הוא גם מושג *יחסי*. האם אוקראינה שייכת למערב? תלוי ביחס למה. אם אוקראינה היתה תוקפת את פולין, היא היתה לא-מערב. כשהיא מותקפת על ידי רוסיה, ברור מי המערב כאן.
ז. בנאום של בוריס ג'ונסון הוא הזכיר, בפרפרזה על צ'מברליין וכתיקון שלו, שהמלחמה היא לא אירוע ש"מתרחש הרחק מאיתנו, לאנשים שאיננו מכירים". בניגוד לצ'מברליין שראה בסודטים סיפור מעבר להרי החושך, ג'ונסון אומר שאכפת לו מאוקראינה.
אני לא מספיק מכיר את התפיסה אז של צ'כוסלובקיה בעיני הבריטים, אבל לתחושתי לג'ונסון קל להגיד ככה, כי האוקראינים אכן נתפסים יותר "אנחנו". שוב, ביחס ל.
ובאותה מידה, יש כאן גם פירמידת שליטה: האוקראינים שהם 'אנחנו' הם השכבה המערבית יותר. הרי בעולם הטק יש לא מעט מתכנתים אוקראינים. הם משלנו, נורמליים, אירופאים, מערביים. (בניגוד נניח לתפיסה את המתכנתים ההודיים). השכבה הזו מקרינה על הדימוי שיש לכלל האוכלוסיה.
ח. ולכן גם הזעזוע. התגובות על המלחמה באות מהתחושה שפגעו באנשים כמונו, נורמליים. זו לא מלחמת נגורנו-קרבאך השניה. אוקראינה היא אירופה ליברלית, או לפחות הולכת ומתלברלת. מלחמה באוקראינה היא מלחמה באנשים כמונו, או יחסית כמונו.
ולכן, לתחושתי, הזעזוע שאני שומע ברשתות בא מהזדהות עם אוקראינה שגורמת סדק בקשתות המוזהבות, באשליה שלנו זה לא יקרה. הרי הם אנשים כמונו, יש להם מקדונלד'ס. לא יכול להיות שתהיה שם מלחמה אמיתית, נכון?