על הניו אייג' (א)
א. אתם פוסעים לתוך חדר ונשימתכם נעתקת: הוא נראה כמו ארמון מהודר - זהב, כסף, יהלומים ושנהבים. האם כל זה אמיתי או תפאורת גבס זולה? אם אתם עדינים תוכלו להקיש על העמוד הקרוב ולדעת לפי הצליל - האם הוא נוקשה או חלול. אם אתם פחות עדינים תתנו אגרוף אחד בקיר. עברתם? תפאורה.לא עברתם? אמיתי.
ב. "בסוף יהיה טוב" , "הכל עובר", "יש סיבה לכל דבר", "מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך" - כל אלו ועוד הם קלישאות. זה לא אומר שהן שגויות, להיפך. אבל תחושת הריקות שלהן מתעצמת דווקא משום שהם נכונות.
מה כן מבדיל בין אמת לבין קלישאות? מבחוץ הן נראות אותו הדבר. נשמעות אותו תוכן. לא, זה יותר מבלבל: מבחוץ הן לפעמים ממש אותו התוכן. אז מה מבדיל?
ג. יותר נוח להתחיל ולשאול מה הנפקא מינה. מה ההבדל במבחן התוצאה. וכאן נחזור לאגרוף בקיר.
קל לומר "חייך לכולם", "הכל יסתדר" - כל עוד נמצאים בהופעה פסטורלית על חוף עין דור. אבל כשאתה בלב התהום, כשהחיים שמו לך רגל, ואז עוד רגל ואז כשאתה על הרצפה דרכו היטב על הזרת שלך עד הקנאק - מה תעשה אז? קלישאות הן משהו שקל לומר כשלא צריך ליישם אותם, או כשצריך ליישם וגם קל. לא מהן יבוא לך הכוח להתמודד. האגרוף הראשון שהחיים ייתנו לך יחלוף דרך הפיל גוד הזה כמו קיר גבס.
ולא רק אגרופים חושפים קלישאות, גם גלגל הזמן ששוחק הכל. הברק של פנינים מלאכותיות הולך ומתעמעם. ההבטחה שצפונה בקלישאות הולכת ומתעמעמת. מו"ר נוהג לומר שיש כמה סוגיםשל גבורה, ורובן הן ווריאציות על היכולת להתמודד עם האפור שבחיים. קלישאות נרמסות תחת הלמות צעדי הזמן. אמת מנצחת אותו
ד. כאן חשוב להדגיש שוב: חוסר היכולת לעמוד במבחן הכאב ובמבחן הזמן היא לא תוכן ההבדל בין אמת לקלישאה. בשפה ישיבתית: זה סימן, לא סיבה.
אז מה כן מבדיל אמת מקלישאה? או, איך עוברים מאמירת קלישאות לאמירת אמת? כל זאת ועוד בפרק הבא
#על_הניו_אייג
א. אתם פוסעים לתוך חדר ונשימתכם נעתקת: הוא נראה כמו ארמון מהודר - זהב, כסף, יהלומים ושנהבים. האם כל זה אמיתי או תפאורת גבס זולה? אם אתם עדינים תוכלו להקיש על העמוד הקרוב ולדעת לפי הצליל - האם הוא נוקשה או חלול. אם אתם פחות עדינים תתנו אגרוף אחד בקיר. עברתם? תפאורה.לא עברתם? אמיתי.
ב. "בסוף יהיה טוב" , "הכל עובר", "יש סיבה לכל דבר", "מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך" - כל אלו ועוד הם קלישאות. זה לא אומר שהן שגויות, להיפך. אבל תחושת הריקות שלהן מתעצמת דווקא משום שהם נכונות.
מה כן מבדיל בין אמת לבין קלישאות? מבחוץ הן נראות אותו הדבר. נשמעות אותו תוכן. לא, זה יותר מבלבל: מבחוץ הן לפעמים ממש אותו התוכן. אז מה מבדיל?
ג. יותר נוח להתחיל ולשאול מה הנפקא מינה. מה ההבדל במבחן התוצאה. וכאן נחזור לאגרוף בקיר.
קל לומר "חייך לכולם", "הכל יסתדר" - כל עוד נמצאים בהופעה פסטורלית על חוף עין דור. אבל כשאתה בלב התהום, כשהחיים שמו לך רגל, ואז עוד רגל ואז כשאתה על הרצפה דרכו היטב על הזרת שלך עד הקנאק - מה תעשה אז? קלישאות הן משהו שקל לומר כשלא צריך ליישם אותם, או כשצריך ליישם וגם קל. לא מהן יבוא לך הכוח להתמודד. האגרוף הראשון שהחיים ייתנו לך יחלוף דרך הפיל גוד הזה כמו קיר גבס.
ולא רק אגרופים חושפים קלישאות, גם גלגל הזמן ששוחק הכל. הברק של פנינים מלאכותיות הולך ומתעמעם. ההבטחה שצפונה בקלישאות הולכת ומתעמעמת. מו"ר נוהג לומר שיש כמה סוגיםשל גבורה, ורובן הן ווריאציות על היכולת להתמודד עם האפור שבחיים. קלישאות נרמסות תחת הלמות צעדי הזמן. אמת מנצחת אותו
ד. כאן חשוב להדגיש שוב: חוסר היכולת לעמוד במבחן הכאב ובמבחן הזמן היא לא תוכן ההבדל בין אמת לקלישאה. בשפה ישיבתית: זה סימן, לא סיבה.
אז מה כן מבדיל אמת מקלישאה? או, איך עוברים מאמירת קלישאות לאמירת אמת? כל זאת ועוד בפרק הבא
#על_הניו_אייג
