עולם חדש, חצוי ופגום

ל' תשרי התש"פ

נושאים באתר

עולם חדש, חצוי ופגום (ספוילרים ל #ראלף_שובר_את_האינטרנט)

א. כמו בכל סרט דיסני טוב, גם ב'ראלף שובר את האינטרנט' ישנו את השיר המרכזי של הגיבור. וונלופי שרה בו על מושא תשוקותיה: מירוץ הדמים, משחק סטייל GTA (אוקיי, יא צעירים, פורטנייט), עם רכבים, כלי נשק ופיצוצים. השיר הוא פארודיה מדוייקת על שירי נסיכות קלאסיים: כוריאוגרפיה של קבוצות גדולות רוקדות, דואט בין דמויות, זיקוקים, ירח וכולי - כשהכל מקבל אינטרפרטציה מתאימה לאופיו של מירוץ הדמים. הזיקוקים, לדוגמה, הם טילי כתף.

לפארודיה הזו יש כמה רבדים. הראשון והמובן מאליו, לגלוג על מושא הפרודיה שהפך כבר לקלישאה. "את מוצאת את השיר שלך", אומרת אחת הנסיכות לוונלופי, "כשאת מביטה ב'מים מיוחדים'". זו קלישאה מהעבר של דיסני והם צוחקים עליה.

ב. אבל באופן קצת יותר סמוי, הפארודיה הזו (אולי ככל פארודיה) היא צמח טפילי. היא שואבת את חיותה ממה שעליו היא מלגלגת: השיר מעורר עניין בגלל המתח בין התוכן המקורי של שירים מסוג כזה - הנסיכה חולמת על ארמון חלומותיה/הנסיך על הסוס הלבן - לבין החומרים בהם הוא משתמש (בריונים, מכוניות ופיצוצים). אם לא היה את המקור עליו הפארודיה מלגלגת - לא היה לה זכות קיום מצד עצמה.

באופן סמוי עוד יותר הפארודיה לא רק מסתמכת על העבר כמקור חיות אלא גם עורגת אליו. בעצם היינו רוצים שיהיה סרט נוסף ובו שיר נסיכה מלודי והרמוני על עולם החלומות. אבל התבגרנו והבנו שכל זה הוא שוביניזם מפלה. אז אנחנו מלגלגים עליו כי זו הדרך היחידה - גם אם עקומה - לחוות שוב את אותה חוויה טהורה של תמימות.

ג. עם כל הכבוד לנוסטלגיה הסמויה, הפארודיה של מירוץ הדמים טפילית גם בכך שהיא הורגת את המקור שמעניק לה חיים. השיר של וונלופי לא רק מלגלג על שיר הנסיכה הקלאסי אלא גם חותר תחתיו באופן מאד עקרוני.

בסרט דיסני קלאסי הנסיך והנסיכה ייצגו שני קטבים. הקוטב הגברי הוא קוטב הסכנה והפחד. הקוטב הנשי הוא קוטב התמימות והטוהר. ללא הקוטב הגברי הסרט לא היה מעניין. לא היה קונפליקט. את זה קל לראות אבל חשוב לזכור את הצד השני: ללא הקוטב הנשי הסכנה היתה הופכת להיות אימה ללא מרפא. קוטב הסכנה מוסיף למסע הגיבור עניין. קוטב האוטופיה מעניק לו מטרה ומשמעות.

מירוץ הדמים היא פנטזיה 'גברית' טהורה: אקשן, סכנה ומוות ללא הפסקה ותקווה לעולם אחר. במבט ילדותי זה נראה מגניב, אבל כחיים אמיתיים זהו עולם נוראי וחסר תקווה. (ילדים נהנים ממנו כי תמיד אפשר לחזור ממנו אל החיים האמיתיים, המוגנים). בתכל'ס גם שם זה לא עובד, לכן לצורך השיר פתאום הרוצחים קרי המזג הופכים להיות זמרים מלאי רגש. כשמסך המחשב מכובה כל השחקנים משחקים ביחד כדורסל שכונתי.

התשוקה של וונלופי לעולם כזה, במעבר ברור מsugar rush אל slaughter race - לא מציעה פרשנות חדשה לנשיות אלא מוחקת אותה. סליחה, לא נקרא לזה עכשיו 'נשיות' כי גם גבר וגם אישה יכולים להיות מה שירצו. סבבה. אבל את האופציה הזו, שפעם כונתה נשית, היא מוחקת לחלוטין מהלוח. רוצה להיות אדם אמיתי? מירוץ הדמים זה המקום.

ד. תאמרו - טוב, זה פשוט בא לומר "גם מירוץ הדמים יכול להיות אופציה לאישה" - יחד עם כל אופציה אחרת. כטיעון עקרוני זה סבבה. אבל השימוש ב'שיר הנסיכה' כדי לערוג למירוץ הדמים אומר משהו אחר: זו לא *עוד* אופציה. זה המיתוס החדש. הנסיכה הישנה מתה - תחי הנסיכה החדשה.

במילים אחרות: אפשר לתת לכולם בחירה להיות הכל, עולם דמוקרטי ושוויוני לגמרי. החופש הזה הוא אשליה. בעולם כזה רק החזק מנצח. יש רק מודל הערצה אחד, לנשים וגברים גם יחד, ויש לו גם שם: שאנק.

Loading