עוד משהו: ריה"ל מתאר את דיני כשרות

עוד משהו:
ריה"ל מתאר את דיני כשרות כחלק מדיני טומאה וטהרה. אין לי מושג אם זו עמדה נפוצה בראשונים, אבל יוצא מזה משהו מעניין.

טומאה מתרחשת סתם כך, בעולם. מוות, לידה, שרץ וכדומה. אבל *איסורים* סביב טומאה תמיד קשורים לקודש. (למיטב זכרוני, אשמח לדוגמאות הפוכות)

כלומר, עצם ההיטמאות בטומאת מת היא בלי קשר למקדש. אבל אין בזה איסור. גם ישראלים נטמאים, אבל רק לכהנים אסור להיטמא. גם אוכל שהוא חולין יכול להיטמא, אבל רק על קדשים שנטמאו יש איסור אכילה.

מהמבנה הזה עולה הטומאה כמקום שאסור לקדושה להיות קשורה אליו. הוא לא רעל, הוא חלק מהחיים, אבל הוא החלק השפל והירוד שלהם, שהקדושה צריכה להשאר נקיה ממנו.

דיני כשרות הם שונים. חיה זו וזו אסורה מעצם לידתה. בשר בחלב אסור לכל אחד. אין שום קשר למקדש, לקרבנות, לכהן. להגדיר גם את דיני כשרות כחלק מדיני טומאה, אומר אחד מהשניים:

או שבכל אחד מישראל יש קדושה כלשהי, ולכן גם עבור ישראל, ובלי קשר למקדש יש דיני הרחקת הקדושה מהטומאה.

או (יותר רדיקלי) שטומאה היא בעייתית מצד עצמה, לא רק בעירוב שלה עם קודש. יש יסוד רע, מולד ונוכח במציאות. לא רק "מקום בעייתי עבור הקודש"

או במלים אחרות: האם רע הוא טוב שנלקח למקום הלא נכון, או שהרע הוא ישות קיימת ועצמאית.

#היה_כבר_בטלגרם