א. מהר"ל מתעקש שמטרתן של המצוות איננה לעשות טוב לעם ישראל. כלומר הן וודאי פועלות טוב, אבל זו לא מטרתן.
אפשר לחשוב שמהר"ל מנסה למנוע היווצרות של עמדה אגוצנטרית: אם נאמר שהמצוות הן לטוב לאדם, האדם יהיה מרוכז בעצמו ויחשוב שהוא כל העולם.
ב. אבל רואים לא כך. בשלב נוסף מהר"ל מוכן ללכת צעד אחורה ולתת מקום לאמירה שהמצוות הן לטוב לאדם, רק בתנאי שנסביר שהוא כפוי לקבל את הטוב הזה. האדם לא יכול לומר "איני ניזונית ואיני עושה".
אם כן, מה שמטריד את מהר"ל איננו בעיית האגוצנטרית אלא בעייה אחרת: האוטונומיה.
ג. כשעולם המצוות מגיע בבחירתו של האדם זה טוב ויפה אבל יש כאן בעיה: המצוות תמיד נשפטות על ידי הפרספקטיבה האנושית. קנה המידה בו הן נמדדות יהיה תמיד מעוגן לאיזו מסגרת תפיסתית. חשובה ככל שתהיה, המסגרת הזו מוגבלת לעומת רצונו של הקב"ה.
במלים אחרות, מה שמטריד את מהר"ל הוא קציצת הכנפיים. שפיטת המצוות בקנה מידה אנושי ובבחירתו, שמה אותן במיטת סדום. אם נעשה זאת נמנע מאיתנו ומהעולם כולו טוב ומשמעות גדולים יותר מכל הכלים שלנו.
(הרהורים על סדר הלימוד, תפארת ישראל פרק ה')
