לשלם בנקודות
א. באופן כללי אני נוקט ש"בעיית בג"ץ" היא באשמתם של הפוליטיקאים. בעיקר נתניהו. הכוח שבג"ץ צבר הגיע ושנשאר בידיו הוא באשמתם פוליטיקאים פחדנים, שלא מוכנים להתעמת איתו. בג"ץ לא יכול *באמת* לכופף את ידה של הממשלה. בפועל, בסוף, אין לו ארנק או חרב. ביום שבו המדינה תחליט ליטול ממנו את החרב שהוא סיפח לסמכויותיו, היא תתנדף.
אני עדיין חושב כך, אבל כדאי לסייג:
ב. להחלטה כזו יש מחיר תדמיתי ותקשורתי. לא רק פה בארץ אלא בכל העולם. הרי הכותרות תהיינה "כנסת ישראל דוחקת את רגלי בית המשפט", "פוטיניזם" וכדומה. מי ייכנס לדקויות? אף אחד.
לתדמית יש מחיר והשלכה. לכן כשבג"ץ מתנגד לממשלה הוא כן מפעיל מולה כוח. יש לו מנוף אמיתי אחד - אם תפגעו בי זה ייראה רע.
ג. העובדה שזה יראה רע לא אומרת שבג"ץ צודק תמיד. השמאל טוען: בג"ץ הוא שכפ"ץ של הממשלה. במקום בו הוא לא מאשר לה, סימן שהמעשה לא נכון. במלים אחרות - הבעיה התדמיתית באה מעצמם המעשה (לדוגמה חוק ההסדרה), לא מהתנגדות של בג"ץ.
כאמירה גורפת זה כמובן שטות. לבג"ץ יש כוח: לפגוע בתדמית של המדינה. אם הוא יפעיל אותו שלא בצדק, איש לא יתעכב לבדוק את זה. כלומר, הוא יכול לפגוע בתדמית גם במקרה שאין בעיה אמיתית. הוא מסוגל ליצר בעיה תדמיתית ולא רק לשקף אותה. למעשה, מה שבג"ץ עושה במקרה כזה הוא סחיטה: להשתמש בכוח שלו שלא בצדק.
ד. אני לא חושב שהמחיר הזה מאז'ורי. אבל הוא מייצר חיכוך. אז בכל מקום שהדברים לא מספיק חשובים לפוליטיקאי - הוא לא ישלם אותו ולא ילך ראש בראש. בכך משמש בג"ץ ככלי פוליטי ותרבותי בידי זרם מסויים, ואין לדמוס שליטה עליו.
ה. ואחרי כל זה: נתניהו הוא האשם.
א. באופן כללי אני נוקט ש"בעיית בג"ץ" היא באשמתם של הפוליטיקאים. בעיקר נתניהו. הכוח שבג"ץ צבר הגיע ושנשאר בידיו הוא באשמתם פוליטיקאים פחדנים, שלא מוכנים להתעמת איתו. בג"ץ לא יכול *באמת* לכופף את ידה של הממשלה. בפועל, בסוף, אין לו ארנק או חרב. ביום שבו המדינה תחליט ליטול ממנו את החרב שהוא סיפח לסמכויותיו, היא תתנדף.
אני עדיין חושב כך, אבל כדאי לסייג:
ב. להחלטה כזו יש מחיר תדמיתי ותקשורתי. לא רק פה בארץ אלא בכל העולם. הרי הכותרות תהיינה "כנסת ישראל דוחקת את רגלי בית המשפט", "פוטיניזם" וכדומה. מי ייכנס לדקויות? אף אחד.
לתדמית יש מחיר והשלכה. לכן כשבג"ץ מתנגד לממשלה הוא כן מפעיל מולה כוח. יש לו מנוף אמיתי אחד - אם תפגעו בי זה ייראה רע.
ג. העובדה שזה יראה רע לא אומרת שבג"ץ צודק תמיד. השמאל טוען: בג"ץ הוא שכפ"ץ של הממשלה. במקום בו הוא לא מאשר לה, סימן שהמעשה לא נכון. במלים אחרות - הבעיה התדמיתית באה מעצמם המעשה (לדוגמה חוק ההסדרה), לא מהתנגדות של בג"ץ.
כאמירה גורפת זה כמובן שטות. לבג"ץ יש כוח: לפגוע בתדמית של המדינה. אם הוא יפעיל אותו שלא בצדק, איש לא יתעכב לבדוק את זה. כלומר, הוא יכול לפגוע בתדמית גם במקרה שאין בעיה אמיתית. הוא מסוגל ליצר בעיה תדמיתית ולא רק לשקף אותה. למעשה, מה שבג"ץ עושה במקרה כזה הוא סחיטה: להשתמש בכוח שלו שלא בצדק.
ד. אני לא חושב שהמחיר הזה מאז'ורי. אבל הוא מייצר חיכוך. אז בכל מקום שהדברים לא מספיק חשובים לפוליטיקאי - הוא לא ישלם אותו ולא ילך ראש בראש. בכך משמש בג"ץ ככלי פוליטי ותרבותי בידי זרם מסויים, ואין לדמוס שליטה עליו.
ה. ואחרי כל זה: נתניהו הוא האשם.
