בפוסט הקודם דיברתי על שלוש גישות בהתמודדות עם תפישות זרות. הראשונה נוקטת שאין זרות בעולם כללי, אין אנחנו והם. השנייה מטילה ספק בהנחות היסוד שלה עצמה ומנסה לנפות אותן מהרעות. השלישית מתהלכת בתומה וסומכת על החוסן הטבעי שלה שישמור עליה.
אחד הרווחים המעניינים מהחלוקה הזו הוא מיפוי הבריתות, או על כל פנים החפיפה, בין הקבוצות השונות.
הצד השווה בין השיטה השנייה והשלישית הוא ברור: שתיהן מאמינות שיש מתאים לי ויש זר לי שעלול להזיק. הוויכוח הוא על דרכי הבירור של וההתמודדות עם זרות מול אותנטיות.
הצד השווה בין הראשונה לשלישית הוא בחוסר הדריכות. הגישה השנייה מביטה סביבה בחשדנות ומפקפקת על הנחות היסוד שלה, אולי התערב בהן אלמנט מפרק. הראשונה והשלישית לא חיות בפחד הזה, אם מתוך האמונה שאין ממה לפחד, כי אין דבר זר או אותנטי, ואם מתוך אמונה שנצלח כל אתגר בפשטות ובנחת.
הצד השווה בין הראשונה לשניה הוא במודעות לשורשי הדברים. לעומתן, הגישה השלישית עוסקת בפני השטח ולא מתאמצת להבין את הנחות היסוד. זה חלק מסוד כוחה.
הגישה הראשונה והשניה מודעות עד כאב להנחות היסוד שמתחת לפני השטח. הראשונה מסיקה מתוך הכרת הנחות היסוד שכל דיבור על אותנטיות הוא חסר פשר. השניה משתמשת במודעות הזו על מנת לנקות את הנחות היסוד שלה מאלו שיסודן זר.
אחד הרווחים המעניינים מהחלוקה הזו הוא מיפוי הבריתות, או על כל פנים החפיפה, בין הקבוצות השונות.
הצד השווה בין השיטה השנייה והשלישית הוא ברור: שתיהן מאמינות שיש מתאים לי ויש זר לי שעלול להזיק. הוויכוח הוא על דרכי הבירור של וההתמודדות עם זרות מול אותנטיות.
הצד השווה בין הראשונה לשלישית הוא בחוסר הדריכות. הגישה השנייה מביטה סביבה בחשדנות ומפקפקת על הנחות היסוד שלה, אולי התערב בהן אלמנט מפרק. הראשונה והשלישית לא חיות בפחד הזה, אם מתוך האמונה שאין ממה לפחד, כי אין דבר זר או אותנטי, ואם מתוך אמונה שנצלח כל אתגר בפשטות ובנחת.
הצד השווה בין הראשונה לשניה הוא במודעות לשורשי הדברים. לעומתן, הגישה השלישית עוסקת בפני השטח ולא מתאמצת להבין את הנחות היסוד. זה חלק מסוד כוחה.
הגישה הראשונה והשניה מודעות עד כאב להנחות היסוד שמתחת לפני השטח. הראשונה מסיקה מתוך הכרת הנחות היסוד שכל דיבור על אותנטיות הוא חסר פשר. השניה משתמשת במודעות הזו על מנת לנקות את הנחות היסוד שלה מאלו שיסודן זר.
