ביקורת חיובית על הארי פוטר

בחול המועד חזרתי מעט לגילטי פלז'ר הראשי שלי, הלא הוא הארי פוטר, ומסתבר שלפחות אחד מאתנו השתנה:
בתחילת מסדר עוף החול פגשתי את הארי שונה מהאופן בו ראיתי אותו פעם. רולינג מצליחה לשכנע אותי בתסכול שלו, בעובדה שהוא כלוא בחוסר הבנה וידיעה וחוסר חברים (אולי הרבה מהספר סובב סביב בדידות ובידוד). התנועות הנפשיות שלו: תסכול, כעס, אי אמון - וממילא פזיזות - פתאום נראו לי הגיוניות כל כך, משכנעות כל כך - זאת אחרי שפעם ממש ביקרתי אותו על התנהגותו בספר הזה.

רולינג כתבה את הארי בעל הPTSD, שאיש לא יודע לטפל בו נכון, הארי המתבגר שגדוש ברגשות שאין לו מושג מה לעשות איתם, הארי שהיתמות שלו כל כך צועקת - בקיצור הפרקים הראשונים הצליחו לשכנע אותי באותנטיות של מצבו, וזה יופי.
זהו, פרקתי.