בהמשך לפוסט אתמול, על פתיחות סגירות וחנוכה, שאל אותי אחד מהחבר'ה בבית המדרש: האם זה באמת יכול לעבוד? כלומר מי שנמצא בתודעה שכל העיסוק בעולם הזה הוא עיסוק שבא מרצון ולא מהכרח - האם *באמת* יוכל להוציא ממנו קצינים, כלכלנים וסופרים, ושהם יהיו גם מקצועיים? האם התודעה לפיה אני לא חייב אלא רק רוצה לא תצמיח, בהכרח, איזה חפלף ביני"שי? האם אפשר להתחמק מהחולשה והחפיף, או שעם כל האידיאלים זה בסוף מה שיקרה אם אני חי בתודעה וולנטרית?
וגיליתי שלמרבה האירוניה זה חוזר לטיעון שלי על בעיית הרווקות - שלבחירה אין את הכוח שיש להכרח. שאם אני בוחר להתחתן, לא מוכרח אליו, אני אתקשה לבנות את הנישואין כמו מי שמוכרח אליהם.
ואולי זו אחת השאלות המרכזיות היום: האם אפשר לבחור במשהו ולפעול בו באותן עוצמות שיש למי שמוכרח לאותו דבר?
וגיליתי שלמרבה האירוניה זה חוזר לטיעון שלי על בעיית הרווקות - שלבחירה אין את הכוח שיש להכרח. שאם אני בוחר להתחתן, לא מוכרח אליו, אני אתקשה לבנות את הנישואין כמו מי שמוכרח אליהם.
ואולי זו אחת השאלות המרכזיות היום: האם אפשר לבחור במשהו ולפעול בו באותן עוצמות שיש למי שמוכרח לאותו דבר?
