א. תארו לעצמכם שופט כדורגל שמוציא כל הזמן כרטיסים צהובים להפועל, ואף פעם לא למכבי.
ברור שיש עוול בכך שהוא לא מוציא כרטיסים למכבי. אבל האם יש עוול בכך שהוא כן מוציא להפועל (בהנחה שהם באמת עברו עבירה)?
אפשר לטעון שזה לא עוול - להוציא כרטיסים זה מה ששופט אמור לעשות. עליו לשפר את דרכיו בכל הנוגע להוצאת כרטיסים למכבי.
אבל באמת, גם הוצאת הכרטיסים להפועל היא עוול. הרי אילו הוא לא היה מוציא לאף קבוצה כרטיסים המשחק היה אגרסיבי יותר אבל לפחות הגון. חוסר ההגינות מתחיל כשהוא לא מוציא למכבי *וגם* מוציא להפועל.
ב. לכן השאלה על בג"ץ כבר מזמן איננה "האם הוא פועל לפי חוק". גם הפסיקות שהן לפי החוק - כל עוד הן עובדות לפי הכלל של "בעד ערכי השמאל, נגד ערכי הימין" - הן חלק מחוסר ההגינות.
נכון, אנחנו רוצים בית משפט שיפסוק בהגינות לכל הצדדים. אבל ללכת על פי שורת הדין במקרה א' ולהתעלם משורת הדין במקרה ב' הופך את *שני* המעשים לעוול.
ג. יש בישראל קונצנזוס לגבי חשיבותה של דמוקרטיה וכן - גם לגבי זכויות האדם. יש מחלוקת לגבי מה הפרשנות והמשמעות של כל מושג כזה.
כשבית המשפט נוקט צד במחלוקת לגבי הפרשנות, אי אפשר להיתמם ולומר "אבל זה לא רק בית המשפט, יש ציבור שלם שעומד מאחורי זה, אלו חוק וערכים מוסכמים"
אם כוונתך לצד מסויים במפה הפוליטית - ברור ש*יש* ציבור כזה. בית המשפט לא נוקט עמד בעד הקרבת בנים למולך כי אין עמדה כזו בישראל. רק שכל הרעיון של בית המשפט הוא לא לנקוט צד במחלוקות קיימות.
אם כוונתך שיש קונצנזוס - הרי שזו הטעיה: יש קונצנזוס סביב הערך העקרוני, ומחלוקת ביחס לפרשנות שלו.
Loading
