א. כפי שטען ג'ק ספארו, האנשים

כ"ו אדר ב' התשע"ט

נושאים באתר

א. כפי שטען ג'ק ספארו, האנשים הלא ישרים הם אלו שהכי אפשר לסמוך עליהם. הם אינטרסנטים ולכן אתה תמיד יודע מה הם יעשו: ילכו עם האינטרס שלהם. אלו האנשים ההגונים שעליך להיזהר מהם. לך תדע אם הם לא יעשו משהו מפתיע בגלל צו מצפונם.

ב. ישנה גישה לפיה אפשר לסמוך על האדם השכלי: הוא עקבי וילך עם האמת עד הסוף. לעומתו, אדם שיש לו עוד חישובים; שיש לו מחויבויות של משפחה, קהילה או מגזר (רח"ל) - הוא אדם שלא ניתן לסמוך עליו.

אבל האמת היא הפוכה: אדם מגזרי, משפחתי - בקצרה, אדם שיש לו נאמנויות - הוא אדם שאתה יודע פלוס מינוס מה הוא יעשה. אדם ש"הולך עם האמת הפנימית שלו" - אתה לא יודע מה הוא יעשה מחר בבוקר.

ג. כי בשכל יש יסוד אנרכיסטי ורדיקלי. השכל תמיד מטיל ספק, וקנה המידה שלו הוא תמיד עצמו. כל עוד האדם השכלתן יסבור כמוך, הוא ייצג את העמדה שלך עד הסוף. אבל ברגע שהוא ישנה את דעתו - אתה תיוותר מאחור. לא תוכל לשכנע אותו ואין לו נאמנויות. הוא הרי נאמן תמיד לשכל הישר שלו, לא לשכל הישר שלך. וכפי הצביעו דיקרט והובס - כל אחד בטוח שיש לו שכל ישר מושלם.

ד. אבל השכל הוא דבר יציב וקבוע! אם מישהו חשב אתמול משהו, הוא יסבור ככה גם היום, לא?
אז זהו, שלא. אשליה ששכלתנים אוהבים למכור. אדם משנה את דעתו כל חייו. השינוי לא נראה דווקא כמו שבשבת: אפשר לדבר על "מנהיגות אמונית" היום ואז למחרת לעבור לדבר על "יהדות = חרות". יש קו שמחבר בין הדברים. אבל הם לא אותו הדבר.

ה. אז מה אתה מעדיף? אדם של אינטרסים? הוא תמיד ילך למי שיציע לו יותר. אי אפשר לסמוך עליו.
נכון, ולכן אני מעדיף אדם שלא עובד לפי אינטרסים וגם לא לפי שכל ישר, אלא לפי נאמנויות. אדם שנאמן לי ולאחרים. נאמנות היא לא חולשה ולא קיבעון¹. נאמנות אומרת שיש לי ערכים, לא אינטרסים, אבל הם מושרשים בתוך מעגלי הזדהות: משפחה, מגזר (רח"ל), תנועה פוליטית מוצקה. אדם שיש לו נאמנות הוא יציב ולא יפתיע אותך. הוא לא קלף משוגע.

ו. כבר כתבתי בעבר: אני חושש מאדם ש"לא פוחד מאף אחד חוץ מאלוקים". אדם כזה הוא רדיקל חופשי, אטום שטס מחוץ לכל מבנה וכופר בכל מבנה. נכון, הוא לא סוגד לאחרים, לרבנים, למגזר. הסגידה שלו גרועה בהרבה: הוא סוגד לשכל הישר שלו.

___
1. אף שהיא יכולה לגרום לזה או לזה.
Loading