(ללא כותרת)

ט' אייר התש"פ

נושאים באתר

א. אנשים שלומדים 'פשט תנ"ך' מנגידים את עצמם בדרך כלל כניגוד לאלה שבאים מתוך 'הנחות יסוד' ללימוד. אבל האמת היא שאין לימוד בלי הנחות יסוד.

לדוגמה, להניח שאנחנו מבינים את העברית. גם ברמה המילונאית זה לא ברור (האם 'שנאה' בתנ"ך שונה מ'שנאה' שלנו? האם באמת אפשר לקרוא באופן נקי את הסיפור של יעקב ולאה ולהפטר מהקונוטציות שלנו ל'שנאה'? מסופקני). אבל יש טענות יותר רדיקליות כמו מניטו שטוען שאין בידינו מפתח להבין את שפת התנ"ך ואנחנו קוראים אותה בישראלית ולא בעברית.

לדוגמה, להניח שאנחנו מכירים את המציאות התנ"כית. נכון, אם אני חושב ח"ו שכל התנ"ך הוא fairy tails, אין מה לדון. אבל אם אני מאמין באמת בהשראת שכינה, נבואה שמקבלים מפי הקב"ה, אנשים שפוגשים מלאכים - זו מציאות שונה לחלוטין, אנשים שונים לחלוטין. למה להניח שאני מבין בכלל את הדינמיקות שלהם?

אבל התנ"ך נכתב כדי שנבין אותו! אחרת למה לא להשאיר אותו על המדף!
אוה, הנה עוד הנחת יסוד: התנ"ך נכתב כדי שנבין אותו. מי אמר לך לשם הוא נכתב, באיזה אופן רצו שנבין אותו וכו'?

אבל גם הרשב"ם/הרמב"ן וכו' קראו כך את התנ"ך!
שמעתי פעם שהרב נבנצל פתח איזו דרשת ערב שבת במשהו כמו "אנחנו יודעים שאבותינו היו אנשי מופת, אך מעולם לא נרתעו רבותינו מללמוד את מעשי התורה בפשטם".
האם אנחנו חיים באותה התודעה? האם כשאדם חי באווירה תרבותית כוללת שמקבלת את התנך כדבר ענק ואת אישיו כדמויות לחיקוי, ומפרש שאברהם חטא, דומה באיזו צורה למי שעושה אותו הדבר בתוך תרבות לעומתית וחשדנית?

על כל השאלות האלו אפשר כמובן לענות ב"כן" וגם ב"לא". עמדתי ידועה אבל לא באתי כאן להכריע אלא לומר שאין כאן עמדה שמניחה הנחות יסוד ומולה כזו שחפה מהנחות.

ב. אז אין באמת הבדל עקרוני בין אנשי פשט לאנשי לא פשט? סוף סוף התחושה היא שיש הבדל.

במבט חפוז, נראה שההבדל נעוץ במקום קצת שונה: הנחות יסוד 'פשט'יות הן הנחות יסוד של "מה שהיה הוא שיהיה". אנחנו מכירים את העולם, בגדול. יש גם דברים שאיננו מכירים, אז אנחנו משבצים אותם לתוך המוכר. ההבדל הוא ברמה הטקטית, לא האסטרטגית.
לכן נבואה היא לא גיים צ'יינג'ר, לכן ההבדל בבין העברית התנ"כית לשלנו קיים אבל מינורי, ההבדל בתפיסת העולם קיים אבל מינורי, כלי השיפוט, היצרים האנושיים, ההתמודדות וכו'

אם כן, הפשט הוא לא ביחס לתנ"ך כמו שהוא ביחס למציאות. בעלי הפשט הם אלו שלא מקבלים שלמציאות רובד אחר - בעבר, עתיד או בעומק. מכאן נגזר שכל הנחות היסוד שלהם "שקופות" בעיניהם. לכן לתפיסתם הם לא מניחים הנחות אלא לומדים תנ"ך.

Loading