אפליה מתקנת ואזור הדמדומים בין המדיום למסר.
האם אפליה מתקנת מועילה לנשים? אולי היא רק מזיקה? אולי היא אפליה הפוכה?
א. בצד השמרני של הפיד שלי נוהגים לרטון שאפליה מתקנת מקדמת אנשים שאינם מתאימים לתפקיד: אם הם היו מתאימים לא היה צורך בה. בנוסף, היא יוצרת עננה של חשד סביב הציבורים שזוכים לה. (את אשה רופאה? זה לא כי את מוכשרת אלא כי קידמו אותך בכוח).
מצד שני, ההיגיון של אפליה מתקנת מובן בעיני: הרציונל הוא שלפעמים לא נותנים לנשים (/ערבים/שחורים/אחר) להוכיח את עצמם. לו רק תתן להם את ההזדמנות, הם יתבלטו ואז כולם יגלו שאותם מופלים לא פחות טובים.
לא יודע אם שמתם לב, אבל זה מאד דומה לוויכוח בין שמאל לימין על שלום משקף מול שלום יוצר: האם הסכם שלום צריך לשקף מציאות בשטח, או שלפעמים נדבר על שלום ונכריז עליו, ומכוח ההכרזה הוא יחלחל כלפי מטה בתהליך של נורמליזציה.
ב. בעצם, אנחנו חוזרים כאן לדיון הישן של האם שפה רק מתארת או גם יוצרת. האם יש למתווכים (עיתונאים, פוסטים ברשתות) מקום בפני עצמם, או שהם רק משקפים את המציאות. אולי בקצרה: האם יש גם מדיום או רק מסר?
שיטה קיצונית לכיוון אחד תאמר שיש רק מסר, אין מדיום. המחשבה ששפה משנה מציאות, שעיתונאים מצליחים לשנות תוצאות בחירות, שלהפסיק לומר "שחור" ולהתחיל לומר "אפרו-אמריקאי" יגרום ליחס יותר טוב - כל אלו, לדעת שיטה זו, הן פנטזיה. המציאות היא סלע מוצק. ניסיונות ליפות אותה עם שפה או עם אפליה לא ישנו אותה.
מנגד, קיימת הגישה ההפוכה לפיה אין מסר אלא רק מדיום. אין מציאות אלא רק תיאור של מציאות. שיטות כמו-קנטיאניות אלו יראו לנו איך כל מה שאנחנו קוראים "מציאות" הוא אופן מבט. איך כל "מובן מאליו" הוא בעצם מוסכמה, איך טבע הוא הבניה חברתית וכו'.
ג. ואני מעדיף תיאור שלישי לפיו ישנו אכן בסיס מוצק אותו אי אפשר לשנות. ידעתם שבמקור "מפגר" היתה מילה של pc? כלומר דרך "מכבדת" לומר - לא יודע מה היה הביטוי הקודם? ניסיון לברוח מהקונוטציה השלילית על ידי קביעת מילה חדשה. לא עבד. הקונוטציה היתה במציאות, לא במילה.
לא להתבלבל: "המציאות" כאן היא לא בהכרח עובדה מונוליטית בDNA או משהו. ייתכן שהיא בתפישה האנושית. אבל זוהי תפיסה קשוחה, שניה רק לחוקי הטבע עצמם. העובדה שמשהו היא מוסכמה לא אומרת שקל לשנות אותו או בכלל אפשר. יכול להיות שיותר קל להנדס עכבר עם פרווה כחולה מאשר לשנות מוסכמה אנושית.
ד. אבל , וזה אבל גדול - לא כל עובדה היא קשיחה ברמה כזו, בה שינוי התיאור לא יעשה דבר. ישנו איזור דמדומים עליו אפשר להסתכל כך או אחרת - ואם מסתכלים אחרת, דברים משתנים. אם התפישה של הציבור את הנשים באמת באמת לא יכולה להשתנות - שום אפליה מתקנת לא תשנה את המצב. אבל אם היחס הזה הוא גמיש, אם זה לא עניין של אפס מול מאה אלא של ארבעים וחמש מול חמישים וחמש - במקרה כזה, שינוי השפה, שינוי האופן בו אומרים דברים, אפליה מתקנת - כל אלו יכולים לשנות את המציאות.
(ה. אחרי כל זה מה שחסר לי הוא חינוך. חינוך ולא אינדוקטרינציה. הן אנשי אשוק אחופשי מימין והן אנשי מבני אכוח משמאל לא נותנים לי את הרושם שהם באמת מאמינים שאדם יכול להשתנות. שהאנושות יכולה להשתנות. אפליה מתקנת איננה חינוך. היא אומרת: אני יודעת שיש אפליה מובנית, בוא ניתן לה קונטרה. אי אפליה מתוקנת? מקל וחומר "האדם ימקסם את רווחיו נקודה, עכשיו בוא נמקסם את הרווח של האנושות מתאוות הבצע הזו"
עכשיו, אני לא מאשים את שני הצדדים שהם לא מאמינים בחינוך. להאמין שאפשר שהאנושות תשתנה היא מחשבה משיחית והזויה, משהו ששוכן באיזור אמונה במשיח בואכה תחיית המתים. אבל אני, משיחי והזוי שכמותי, עדיין מאמין בכל אלו)
האם אפליה מתקנת מועילה לנשים? אולי היא רק מזיקה? אולי היא אפליה הפוכה?
א. בצד השמרני של הפיד שלי נוהגים לרטון שאפליה מתקנת מקדמת אנשים שאינם מתאימים לתפקיד: אם הם היו מתאימים לא היה צורך בה. בנוסף, היא יוצרת עננה של חשד סביב הציבורים שזוכים לה. (את אשה רופאה? זה לא כי את מוכשרת אלא כי קידמו אותך בכוח).
מצד שני, ההיגיון של אפליה מתקנת מובן בעיני: הרציונל הוא שלפעמים לא נותנים לנשים (/ערבים/שחורים/אחר) להוכיח את עצמם. לו רק תתן להם את ההזדמנות, הם יתבלטו ואז כולם יגלו שאותם מופלים לא פחות טובים.
לא יודע אם שמתם לב, אבל זה מאד דומה לוויכוח בין שמאל לימין על שלום משקף מול שלום יוצר: האם הסכם שלום צריך לשקף מציאות בשטח, או שלפעמים נדבר על שלום ונכריז עליו, ומכוח ההכרזה הוא יחלחל כלפי מטה בתהליך של נורמליזציה.
ב. בעצם, אנחנו חוזרים כאן לדיון הישן של האם שפה רק מתארת או גם יוצרת. האם יש למתווכים (עיתונאים, פוסטים ברשתות) מקום בפני עצמם, או שהם רק משקפים את המציאות. אולי בקצרה: האם יש גם מדיום או רק מסר?
שיטה קיצונית לכיוון אחד תאמר שיש רק מסר, אין מדיום. המחשבה ששפה משנה מציאות, שעיתונאים מצליחים לשנות תוצאות בחירות, שלהפסיק לומר "שחור" ולהתחיל לומר "אפרו-אמריקאי" יגרום ליחס יותר טוב - כל אלו, לדעת שיטה זו, הן פנטזיה. המציאות היא סלע מוצק. ניסיונות ליפות אותה עם שפה או עם אפליה לא ישנו אותה.
מנגד, קיימת הגישה ההפוכה לפיה אין מסר אלא רק מדיום. אין מציאות אלא רק תיאור של מציאות. שיטות כמו-קנטיאניות אלו יראו לנו איך כל מה שאנחנו קוראים "מציאות" הוא אופן מבט. איך כל "מובן מאליו" הוא בעצם מוסכמה, איך טבע הוא הבניה חברתית וכו'.
ג. ואני מעדיף תיאור שלישי לפיו ישנו אכן בסיס מוצק אותו אי אפשר לשנות. ידעתם שבמקור "מפגר" היתה מילה של pc? כלומר דרך "מכבדת" לומר - לא יודע מה היה הביטוי הקודם? ניסיון לברוח מהקונוטציה השלילית על ידי קביעת מילה חדשה. לא עבד. הקונוטציה היתה במציאות, לא במילה.
לא להתבלבל: "המציאות" כאן היא לא בהכרח עובדה מונוליטית בDNA או משהו. ייתכן שהיא בתפישה האנושית. אבל זוהי תפיסה קשוחה, שניה רק לחוקי הטבע עצמם. העובדה שמשהו היא מוסכמה לא אומרת שקל לשנות אותו או בכלל אפשר. יכול להיות שיותר קל להנדס עכבר עם פרווה כחולה מאשר לשנות מוסכמה אנושית.
ד. אבל , וזה אבל גדול - לא כל עובדה היא קשיחה ברמה כזו, בה שינוי התיאור לא יעשה דבר. ישנו איזור דמדומים עליו אפשר להסתכל כך או אחרת - ואם מסתכלים אחרת, דברים משתנים. אם התפישה של הציבור את הנשים באמת באמת לא יכולה להשתנות - שום אפליה מתקנת לא תשנה את המצב. אבל אם היחס הזה הוא גמיש, אם זה לא עניין של אפס מול מאה אלא של ארבעים וחמש מול חמישים וחמש - במקרה כזה, שינוי השפה, שינוי האופן בו אומרים דברים, אפליה מתקנת - כל אלו יכולים לשנות את המציאות.
(ה. אחרי כל זה מה שחסר לי הוא חינוך. חינוך ולא אינדוקטרינציה. הן אנשי אשוק אחופשי מימין והן אנשי מבני אכוח משמאל לא נותנים לי את הרושם שהם באמת מאמינים שאדם יכול להשתנות. שהאנושות יכולה להשתנות. אפליה מתקנת איננה חינוך. היא אומרת: אני יודעת שיש אפליה מובנית, בוא ניתן לה קונטרה. אי אפליה מתוקנת? מקל וחומר "האדם ימקסם את רווחיו נקודה, עכשיו בוא נמקסם את הרווח של האנושות מתאוות הבצע הזו"
עכשיו, אני לא מאשים את שני הצדדים שהם לא מאמינים בחינוך. להאמין שאפשר שהאנושות תשתנה היא מחשבה משיחית והזויה, משהו ששוכן באיזור אמונה במשיח בואכה תחיית המתים. אבל אני, משיחי והזוי שכמותי, עדיין מאמין בכל אלו)