אז אחרי פוסט שקיבל חיבוק חמים מהפיד שלי (מה שתמיד מעלה אצלי נורת אזהרה) אני רוצה לחדד:
א. שלב א': הרוחניות חשובה יותר, עמוקה יותר, אמיתית יותר מהגשמיות. זו נקודת מוצא שיש לה הרבה השלכות.
1. זה אומר שאני מתייחס לעמדות תורניות במלוא הרצינות. לא רק הלכתיות - גם אמוניות[1]. השאלה הבסיסית היא: מי מכתיב עמדות למי. האם העולם הזה מכתיב עמדות לתורה[2] - או להפך.
עכשיו, אני לא מדבר בטקטיקה - איך לתווך את האמירה למציאות. בזה צריך גם אנשי מעשה ולהקשיב לדעתם. אני מדבר על האסטרטגיה.
2. זה אומר שלתורה יש מה לומר על מוסר - היא שופטת את המוסר האנושי ולא להפך. היא לא חייבת להיות זרה למוסר האנושי, יכול להיות שהתאמה ביניהם היא ערך שלה - אבל זה ערך *בה*, לא כפיפות הדעת בפניו.
(אם כבר דיברנו על פנים וחוץ - אתה יכול לטעון שהאנושיות שלך היא נגזרת מהתורה שאתה לומד, אבל אם קשה לראות אותך מציב עמדה נחרצת נגד, אם תמיד אתה אפולגטיקן של הדעה המוסרית הרווחת כיום או לפני שני עשורים - הרשה לי לחשוד שאתה קצת משקר, או (סביר יותר) לא מודע לפשר האמיתי של העמדה שלך)
3. זה אומר, לדוגמה, שגם אם לא אראה בדגם של חיי רוח בלבד הדגם השלם, לא אזלזל בו, לא אראה אותו כפרזיטיות או כלופט גשעפט.
4. זה אומר שאני לא אבוא לעגל פינות הלכתיות/אמוניות/מוסריות-תורניות רק בגלל צורך כמו, נניח, אמנות. כי הבסיס ממנו אני בא לא יכול להשחק רק כי אני רוצה להתרחב הלאה.
ב. כאן יבוא אולי מישהו ויאמר - אז אתה חרדי!
קודם כל: "חרדי" איננו שם גנאי בעיני.
שנית, הנקודה החשובה בשלב ג' היא *האופן* של שלב ג'. אם אני פונה אל העולם כי אני רוצה את העולם, אני באמת נותר בהסכמה עם החרדי במובן מסויים. בשפה ישיבתית נאמר שעדיין נשארתי עם ההווא אמינא שלו.
ברור שעדיין שלב ג' הוא שינוי רדיקלי בכמה מישורים, אבל הזהות הבסיסית הזו נשארת.
ג. אני רוצה לתת דוגמה כדי להבהיר יותר את מה שאני תופס כתוצאה של הגישה. נניח שאני נתקל בטענה שחוקי חמורבי דומים להלכות מסויימות בתורה. אני עונה תשובה אה-לה מהר"ל: התורה היא סדר העולם, היא הDNA שלו. לכן ייתכן בהחלט שעמים יקלטו איזו גרסה עמומה של הDNA הזה, ויתנו לה גרסה משלהם.
אתם לא חייבים להסכים עם התשובה, ממגוון סיבות. אבל השאלה היא: האם היא נשמעת לכם מגוחכת? אפולוגטית?
כי בעיני, הגישה שגורמת למישהו לתפוס אותה כאפולוגטית, צומחת מכך העולם הזה נראה בעינינו כברירת מחדל והרוחניות באה אחר כך. כי אם *באמת* הרוחניות היא הדיפולט, אין שום דבר מגוחך או אפלוגטי בתשובה. אפשר לתקוף אותה ממגוון סיבות, אבל היא עדיין תישאר לגיטימית. לעומת זאת, אם הרוחניות היא סדר שני, אז זו תשובה מוזרה, לא אינטואיטיבית וממילא אפולוגטית ודחוקה.
~~~
[1] כן, אני יודע שיש מחלוקות, אבל אל תבואו אלי עם הטיעון מהמחלוקת - זה דיון אחר.
[2] חוץ ממקומות ספציפיים בהם משום מה היא מטילה ווטו
א. שלב א': הרוחניות חשובה יותר, עמוקה יותר, אמיתית יותר מהגשמיות. זו נקודת מוצא שיש לה הרבה השלכות.
1. זה אומר שאני מתייחס לעמדות תורניות במלוא הרצינות. לא רק הלכתיות - גם אמוניות[1]. השאלה הבסיסית היא: מי מכתיב עמדות למי. האם העולם הזה מכתיב עמדות לתורה[2] - או להפך.
עכשיו, אני לא מדבר בטקטיקה - איך לתווך את האמירה למציאות. בזה צריך גם אנשי מעשה ולהקשיב לדעתם. אני מדבר על האסטרטגיה.
2. זה אומר שלתורה יש מה לומר על מוסר - היא שופטת את המוסר האנושי ולא להפך. היא לא חייבת להיות זרה למוסר האנושי, יכול להיות שהתאמה ביניהם היא ערך שלה - אבל זה ערך *בה*, לא כפיפות הדעת בפניו.
(אם כבר דיברנו על פנים וחוץ - אתה יכול לטעון שהאנושיות שלך היא נגזרת מהתורה שאתה לומד, אבל אם קשה לראות אותך מציב עמדה נחרצת נגד, אם תמיד אתה אפולגטיקן של הדעה המוסרית הרווחת כיום או לפני שני עשורים - הרשה לי לחשוד שאתה קצת משקר, או (סביר יותר) לא מודע לפשר האמיתי של העמדה שלך)
3. זה אומר, לדוגמה, שגם אם לא אראה בדגם של חיי רוח בלבד הדגם השלם, לא אזלזל בו, לא אראה אותו כפרזיטיות או כלופט גשעפט.
4. זה אומר שאני לא אבוא לעגל פינות הלכתיות/אמוניות/מוסריות-תורניות רק בגלל צורך כמו, נניח, אמנות. כי הבסיס ממנו אני בא לא יכול להשחק רק כי אני רוצה להתרחב הלאה.
ב. כאן יבוא אולי מישהו ויאמר - אז אתה חרדי!
קודם כל: "חרדי" איננו שם גנאי בעיני.
שנית, הנקודה החשובה בשלב ג' היא *האופן* של שלב ג'. אם אני פונה אל העולם כי אני רוצה את העולם, אני באמת נותר בהסכמה עם החרדי במובן מסויים. בשפה ישיבתית נאמר שעדיין נשארתי עם ההווא אמינא שלו.
ברור שעדיין שלב ג' הוא שינוי רדיקלי בכמה מישורים, אבל הזהות הבסיסית הזו נשארת.
ג. אני רוצה לתת דוגמה כדי להבהיר יותר את מה שאני תופס כתוצאה של הגישה. נניח שאני נתקל בטענה שחוקי חמורבי דומים להלכות מסויימות בתורה. אני עונה תשובה אה-לה מהר"ל: התורה היא סדר העולם, היא הDNA שלו. לכן ייתכן בהחלט שעמים יקלטו איזו גרסה עמומה של הDNA הזה, ויתנו לה גרסה משלהם.
אתם לא חייבים להסכים עם התשובה, ממגוון סיבות. אבל השאלה היא: האם היא נשמעת לכם מגוחכת? אפולוגטית?
כי בעיני, הגישה שגורמת למישהו לתפוס אותה כאפולוגטית, צומחת מכך העולם הזה נראה בעינינו כברירת מחדל והרוחניות באה אחר כך. כי אם *באמת* הרוחניות היא הדיפולט, אין שום דבר מגוחך או אפלוגטי בתשובה. אפשר לתקוף אותה ממגוון סיבות, אבל היא עדיין תישאר לגיטימית. לעומת זאת, אם הרוחניות היא סדר שני, אז זו תשובה מוזרה, לא אינטואיטיבית וממילא אפולוגטית ודחוקה.
~~~
[1] כן, אני יודע שיש מחלוקות, אבל אל תבואו אלי עם הטיעון מהמחלוקת - זה דיון אחר.
[2] חוץ ממקומות ספציפיים בהם משום מה היא מטילה ווטו
