אפשר היה ללמוד מדברי אתמול, שאני בעד עולם של זרות: נרפד את רשות הרבים כדי שלעולם לא ניפגש אחד עם השני. מטרת הנימוס היא לשמור תמיד על ריחוק קריר, כי מפגש עלול להכאיב.
ולא היא. צריך, נכון ואפשר להפגש. פגישה בין ידידים ואפילו פגישה בין מנהיג לציבור שהולך אחריו. אבל פגישה איננה התנגשות והתערטלות. מתוך כבוד לעובדה שאתה קיים, שיש לך דעות ורגשות ועולם משלך - מתוך זה אפשר גם להפגש.
ללא הכבוד הזה הפגישה היא מזוייפת, פסאודו-עומק. דווקא נתינת המרחב כל אדם מאפשרת פגישה של מרחב במרחב, ארבע אמות שלי בארבע אמות שלך. פגישה כזו יש בה מהסבלנות ההשתהות והתעמקות - וממילא היא פנימית יותר, נפגשת יותר
Loading
