מאז ביטלו חכמים את יצר העבודה-זרה נותרו באנושות שני כוחות דומיננטיים: גילוי עריות ושפיכות דמים. בשפה מודרנית נאמר - יצר המין ויצר האלימות.
נדמה לי שבכל התקופות וכל החברות היו שלל איסורים שנגעו לשני היצרים האלו, ובצדק גמור.
הליברליזם במתכונתו המודרנית יצר חריגה: יצר המין הפך להיות לגיטימי לחלוטין. אין שום איסור או טאבו לגביו. מנגד - יצר האלימות הפך להיות מוקצה מחמת מיאוס, פחות או יותר תמיד. לא רק אלימות חשופה נאסרה, אלא גם אופנים מופשטים שלה: שלטון וכפייה. אפילו השלטון המופשט והמעודן ביותר - החינוך - כבר הפך להיות מושמץ. מי אתה שתדע יותר טוב ממישהו אחר מה לעשות?
וכאן מגיע טוויסט מפתיע: עם השנים צומחים איסורים חדשים סביב יצר המין. איסורים אלו, לא פעם, דומים לאיסורים הקדומים ה"פוריטנים", על יצר המין, אבל הרציונל שלהם שונה. אלו איסורים שקשורים ליצר המין אבל ההנמקה שלהם היא יצר האלימות. עמוק בתוך יצר המין אותו השתדלה האנושות לשחרר, היא גילתה פתאום את הקוטב השני, השנוא עליה כל כך: האלימות.
ויש עוד מה לחשוב.
(נ.ב.: קרדיט חלקי לתובנה: יקירי שלמה)
נדמה לי שבכל התקופות וכל החברות היו שלל איסורים שנגעו לשני היצרים האלו, ובצדק גמור.
הליברליזם במתכונתו המודרנית יצר חריגה: יצר המין הפך להיות לגיטימי לחלוטין. אין שום איסור או טאבו לגביו. מנגד - יצר האלימות הפך להיות מוקצה מחמת מיאוס, פחות או יותר תמיד. לא רק אלימות חשופה נאסרה, אלא גם אופנים מופשטים שלה: שלטון וכפייה. אפילו השלטון המופשט והמעודן ביותר - החינוך - כבר הפך להיות מושמץ. מי אתה שתדע יותר טוב ממישהו אחר מה לעשות?
וכאן מגיע טוויסט מפתיע: עם השנים צומחים איסורים חדשים סביב יצר המין. איסורים אלו, לא פעם, דומים לאיסורים הקדומים ה"פוריטנים", על יצר המין, אבל הרציונל שלהם שונה. אלו איסורים שקשורים ליצר המין אבל ההנמקה שלהם היא יצר האלימות. עמוק בתוך יצר המין אותו השתדלה האנושות לשחרר, היא גילתה פתאום את הקוטב השני, השנוא עליה כל כך: האלימות.
ויש עוד מה לחשוב.
(נ.ב.: קרדיט חלקי לתובנה: יקירי שלמה)
