פוסטים בנושא מפייסבוק

תחינה על האינטימיות

~~~

ויום אחד פרחו כל הבתים לשמים וברחו הרחק כמו חסידות בסתיו. לא נותר מקום בו יכול אדם להסתתר מהשכנים וללחוש מילות אהבה או לצעוק בזעם או להתייפח או לאכול ביחד קורנפלקס לארוחת בוקר. אור השמש חיטא וחיטא הכל עד בלתי השאיר לאנושיות שריד.

~~~

איך האמפתיה הזו מופיעה? כי סאדנס לא זוהרת וקלילה שמחליקה על המציאות כמו על קרח. סאדנס כבדה, נגררת ומשאירה חותם בכל מקום. כלומר, היא מוכנה להניח רגליים בממשות. היא נסרטת מהמציאות, נחבלת, ולכן גם יכולה להבין אחרים.

- "אם נגנה את הרצח בדומא, הגינוי יהיה עוד לבנה במסע ההסתה כאילו הימין כולו אחראי למעשה!"
-" אם לא נגנה את המעשה (או נגנה אותו ב׳כן, אבל׳) זה ייתן לקיצוניים הרגשה שאנחנו תומכים בהם!"

הצרה היא, שאין שום סיבה לחשוב שרק אחת הטענות נכונה. שתיהן יכולות להיות נכונות ביחד.
והקונספט הזה נכון לכל כך הרבה וויכוחים פוליטיים נוספים בארץ.