אבל האמת היא שאילפא אוטופיסט הרבה יותר מר' יוחנן. הטענה של אילפא עד סוף הסיפור איננה שההחלטה ללמוד פחות תורה היתה נכונה, כי הוא חייב להתפרנס. טענתו רדיקלית יותר: הוא למד לא פחות מר' יוחנן. הוויכוח איננו "האם ללמוד תורה או להתפרנס" אלא "האם רק ללמוד תורה, או גם ללמוד וגם להתפרנס, ולהצליח לגמרי בשני המישורים". זו שאיפה הרבה יותר אוטופית.

(לגבי לימוד תורה לנשים, אני משתדל לא לחות דעה לגבי מה שאין לי דעה עליו בעצמי (להבדיל מדעה של רבותיי), מה שכן חשוב לי (שוב. ושוב) הוא להעיר הערה צדדית.

בדיונים הללו, לפחות עבור חלק מהדנים, ברור שלימוד תורה אמיתי הוא לימוד גמרא. לימוד אמונה הוא פינאטס, הוא נחמד, אבל מי לומד תורה באמת - מי שלומד גמרא.

על עצמאות מול אחריות ועל ההבדל בין צרכים לבין הערכה.

בפוסט מיום שישי, בו קראתי למאה אחוז עשיה ואפס אחוז תלונות על במערכת הקיים - בנימין טען שזה בדיוק ההבדל בין קפיטליזם וסוציאליזם.

למרות שההשוואה מתבקשת, רגשות האנטי שלי והעובדה שהפיד לי מוטה חזק לצד הקפיטליסטי, דוחפים אותי לנסות לבדל בין השניים.