יש אנשים שאם לא יכירו נושאים, לא יפתחו אותם מעצמם. שכשיתקלו בבעיה לא ידעו, או יתביישו, לשאול. ועלולים לצמוח מכך מקרים ממש עצובים. (לא מכיר מניסיון אישי, כן שמעתי דוגמאות מכלי שני אמין וכו').
הפתרון המוצע היום הוא "צריך לדבר". ובפועל הכוונה היא לדבר על הכל, בכל מקום, בכל פלטפורמה, מדיה וקהל. לתלות כרזות ברחובות הראשיים כדי שאותם שאינם-יודעים-לשאול לא יפלו בין הכסאות.
לגישה הזו יש מחיר: אנחנו משנים את הפרהסיא הציבורית שלנו בשביל בודדים, בגלל אנקדטות טרגיות. אנחנו שוב מחשיבים ומדברים על מחיר ההסתרה, ולא מוכנים לקבל שגם לגילוי יש מחיר.
אם מדברים על הכל בכל מקום, כבר אין לנו רשות יחיד. הפסקנו לכבד נושא בכך שמדברים עליו בארבע, שש, זוגות עינים. כדי להציל בודדים אנחנו מפוררים לכולנו כל סיכוי לאינטימיות.
הפתרון המוצע היום הוא "צריך לדבר". ובפועל הכוונה היא לדבר על הכל, בכל מקום, בכל פלטפורמה, מדיה וקהל. לתלות כרזות ברחובות הראשיים כדי שאותם שאינם-יודעים-לשאול לא יפלו בין הכסאות.
לגישה הזו יש מחיר: אנחנו משנים את הפרהסיא הציבורית שלנו בשביל בודדים, בגלל אנקדטות טרגיות. אנחנו שוב מחשיבים ומדברים על מחיר ההסתרה, ולא מוכנים לקבל שגם לגילוי יש מחיר.
אם מדברים על הכל בכל מקום, כבר אין לנו רשות יחיד. הפסקנו לכבד נושא בכך שמדברים עליו בארבע, שש, זוגות עינים. כדי להציל בודדים אנחנו מפוררים לכולנו כל סיכוי לאינטימיות.
