ישנה תרבות שמעריכה את הניראות, את היח"ץ. בתרבות כזו מי שפונה כלפי חוץ, שמסביר אותה, הוא בשר מבשרה, בן אותנטי שלה.
אבל ישנה תרבות שמעריכה את הפנים, את הכמוס. לא מעט פעמים היא נכנסת למילכוד. כי מי שמייצג אותה כלפי חוץ, כמעט בהגדרה הוא *לא* בשר מבשרה. הוא הפריפריה שלה. הדובר שלך לא מייצג אותך היטב, כי הוא שונה ממך. דווקא מי שמדברר אותך פחות מתעסק במה שאתה מעריך .
(עולים על הדעת: עיתונאים ועסקנים חרדיים).
אפילו אם הדובר יניח על השולחן את הפער הזה, לא יעזור לו. אנשים מתייחסים למה שהם מכירים ולא למה שהם לא.
אפשר לפתור את המלכוד הזה, אבל לא פשוט.
(וכן, אני מדבר גם על עצמי)
אבל ישנה תרבות שמעריכה את הפנים, את הכמוס. לא מעט פעמים היא נכנסת למילכוד. כי מי שמייצג אותה כלפי חוץ, כמעט בהגדרה הוא *לא* בשר מבשרה. הוא הפריפריה שלה. הדובר שלך לא מייצג אותך היטב, כי הוא שונה ממך. דווקא מי שמדברר אותך פחות מתעסק במה שאתה מעריך .
(עולים על הדעת: עיתונאים ועסקנים חרדיים).
אפילו אם הדובר יניח על השולחן את הפער הזה, לא יעזור לו. אנשים מתייחסים למה שהם מכירים ולא למה שהם לא.
אפשר לפתור את המלכוד הזה, אבל לא פשוט.
(וכן, אני מדבר גם על עצמי)
