טוב, ציטוט מליאו שטראוס, באדיבות @yahel gamliel שכל כך שווה סטטוס נפרד.
(אמ;לק: כנגד השיטה של קיבוץ ציטוטים מאב"ע, רמב"ם וכדומה, כדי להראות שבעצם דעה XYZ לגיטימית וזה רק הדוסים המקובעים של היום -טוען שטראוס שלצטט דעות קיצון כדעה לגיטימית מתעלם מההקשר, והוא שהן דעות *קיצון* של מיינסטרים. להפוך את הקיצון למיינסטרים הוא לעקור אותו ממשמעותו האמיתית)
"...השימוש בביקורת המקרא או בשיטה ההיסטורית-ביקורתית כאמצעי להכרעת האורתודוקסיה נעשה נדיר יותר ויותר.
על כן, בוחרים בדרך שניה כדי לתקוף את האורתודוקסיה - מביאים את הדעות הקיצוניות החריגות שהובעו אי פעם במסגרתה של המסורת היהודית.
כך למשל אפשר להתגונן מפני תורות שטוענות שחוקת התורה היא מוחלטת ולעולם אין חלים בה שינויים, ומפני הנסים.
האסמכתא לקיומה של התבטאות קיצונית, ואף לשכיחותה, יכולה להיות מהימנה למהדרין.
אבל חוות דעת 'אמיצה' ו'חופשית' כזאת היא בבחינת 'מעשה נועז' שמתאפשר רק משום שהיא מבוססת מעיקרה על האמונה בבריאה, בנסים ובהתגלות - ועל כן ניתוקה מבסיסה גורר אחריו אי הבנה, ואפילו הופך כליל את משמעותה.
אין כל קו דמיון בין עצם הבעתה, שאין עליה עוררין, ובין השימוש בה כמסד איתן.
מי שהופך התבטאות קיצונית - מעין חודה של פירמידה לבסיס של המסורת היהודית, מעיד על עצמו שהוא נשבה לחלוטין בדרך חשיבתה של ההשכלה.
שהרי זה בדיוק סימן ההיכר של ההשכלה: בביקורת שלה, שמתחזה כאימננטית, על המסורת ובמאמץ של לכאורה להמשיך ולפתח אותה, היא עושה מרכיבים קיצוניים שלה לבסיסה של עמדה שהיא בעצם מנוגדת למסורת לחלוטין."
(אמ;לק: כנגד השיטה של קיבוץ ציטוטים מאב"ע, רמב"ם וכדומה, כדי להראות שבעצם דעה XYZ לגיטימית וזה רק הדוסים המקובעים של היום -טוען שטראוס שלצטט דעות קיצון כדעה לגיטימית מתעלם מההקשר, והוא שהן דעות *קיצון* של מיינסטרים. להפוך את הקיצון למיינסטרים הוא לעקור אותו ממשמעותו האמיתית)
"...השימוש בביקורת המקרא או בשיטה ההיסטורית-ביקורתית כאמצעי להכרעת האורתודוקסיה נעשה נדיר יותר ויותר.
על כן, בוחרים בדרך שניה כדי לתקוף את האורתודוקסיה - מביאים את הדעות הקיצוניות החריגות שהובעו אי פעם במסגרתה של המסורת היהודית.
כך למשל אפשר להתגונן מפני תורות שטוענות שחוקת התורה היא מוחלטת ולעולם אין חלים בה שינויים, ומפני הנסים.
האסמכתא לקיומה של התבטאות קיצונית, ואף לשכיחותה, יכולה להיות מהימנה למהדרין.
אבל חוות דעת 'אמיצה' ו'חופשית' כזאת היא בבחינת 'מעשה נועז' שמתאפשר רק משום שהיא מבוססת מעיקרה על האמונה בבריאה, בנסים ובהתגלות - ועל כן ניתוקה מבסיסה גורר אחריו אי הבנה, ואפילו הופך כליל את משמעותה.
אין כל קו דמיון בין עצם הבעתה, שאין עליה עוררין, ובין השימוש בה כמסד איתן.
מי שהופך התבטאות קיצונית - מעין חודה של פירמידה לבסיס של המסורת היהודית, מעיד על עצמו שהוא נשבה לחלוטין בדרך חשיבתה של ההשכלה.
שהרי זה בדיוק סימן ההיכר של ההשכלה: בביקורת שלה, שמתחזה כאימננטית, על המסורת ובמאמץ של לכאורה להמשיך ולפתח אותה, היא עושה מרכיבים קיצוניים שלה לבסיסה של עמדה שהיא בעצם מנוגדת למסורת לחלוטין."
