חלון למערב

א. העלילה של הפרק 'החלון למערב' די פשוטה. פרודו וסאם נלכדים על ידי אנשיו של פאראמיר באיתיליין. זהו חבל ארץ בצילה של מורדור, מקום בו פאראמיר פושט על צבא סאורון, וכמו כן מקום בו פרודו ומשרתו לא אמורים להיות.

פאראמיר לא מכיר אותם, וכזרים הוא אמור להרוג אותם או לקחת אותם למשפט אל גונדור. אבל במקום, פארמיר חוקר אותם לגבי מטרת מסעם וסיבת מותו של בורומיר אחיו. כשסאם מגלה לו בטעות שהטבעת בידיהם הוא מתגבר על הפיתוי לגזול אותה מידיהם. להפך - הוא מצייד אותם להמשך המסע ומשחרר אותם.

רוב הדיון בין פארמיר לפרודו מתבצע בעמדה צבאית סודית בלב איתליין, אליה נכנסים דרך פתח חבוי מאחורי מפל. (השמש והירח מאירים על הכניסה ויוצרים מראה יפיפיה). מכאן שם הפרק, חלון למערב.

ב. זו לפחות היתה כנער הקריאה שלי את הפרק, וככזו היא דוגמה לקריאה שהיתה לי בשר הטבעות בכלל. שימו לב שכל מוטיב כאן מוכר לקוראי פנטזיה: יש מפקד ומנהיג 'טוב', כזה שמתגבר על הפיתוי לקחת את הטבעת (ומונגד לאחיו שלא הצליח להתגבר על הפיתוי); יש מחבוא סודי; יש מפל שהוא פלא-טבע.

כן, גם מוטיב הטבע-עוצר-הנשימה הוא פנטסטי להפליא. די להיזכר במהדורה המוסרטת של שר הטבעות הידועה גם כ"אראגורן עושה hike בניו זילנד".

ג. אני לא בטוח שרק אני-כנער קראתי ככה את שר הטבעות. הרבה מספרות הפנטזיה שאחרי טולקין תפסה את התימות הללו ועשתה בהן שימוש חוזר. אבל ייתכן שיש בפרק (ובספר) יותר מאשר ההדר הטבעי והדרמה הפסיכולוגית הפשוטה של מלחמת טוב ורע.

ג. קורא מעט יותר זהיר, נניח אני במהלך חול המועד הנוכחי, יכול לתמוה על הבחירה של טולקין לקרוא לפרק על שם מוטיב צדדי בו. עם כל הכבוד למפל שהירח מסתנן דרכו, אפשר לקרוא לפרק "שבועת אנשי המערב", "סאם נכנס לצרה", או שמות אחרים שקצת יותר קולעים למה שקורה בו.

ד. אלא שכמובן, התמצות שבסעיף א' שלי לוקה בחסר. חוץ מהשלד העלילתי שהצגתי כאן, מתרחשים בפרק עוד דברים, ברובם דרך השיחה של פארמיר, פרודו וסאם.

לדוגמה, לפני שהם מתיישבים לאכול, כל הגונדרים בחדר עומדים בדממה ופניהם למערב. ופראמיר מסביר "אנו מפנים פנינו לנומנור אשר איננה, ומעבר לה למכורת בני הלילית אשר עודנה, ואל הארץ שמעבר למכורת העלפים, אשר תהיה לעד".

ה. כלומר, החלון למערב - פנים רבות לו. הגונדורים זוכרים את נומנור, ממלכת בני האדם שהיתה קרובה אל הממלכה הנצחית במערב. אבל היא שקעה בגלל השחתת הלב שעברו הנומנוריאניים. דרכה הם זוכרים את בני הלילית ודרכה את הממלכה הנשגבת. הרגע בו עומדים הגונדורים ופניהם למערב הוא חלון אל שגב שהיה ואל שגב שאבד לעד.

ו. פארמיר מתגעגע אל השגב הזה אך מבין שהוא אכן אבד. הוא מציין בצער שהגונדורים כבר אינם בקשר עם בני הלילית, מייצגי המערב בארץ התיכונה. עוד הוא מציין שהם הפכו לדומים יותר ויותר לרוהירים, בני האדם שמעולם לא התקרבו אל הממלכה הברוכה. זו אכן מסקנה שהוא עומד לישם בסוף הסיפור, כשיתחתן עם איאוון הרוהירית.

והיכן יגור הזוג המלכותי? באיתליין. אותו פרדס זנוח של גונדור שפורח גם תחת צילה של מורדור.

ח. כאן חשוב לחזור ולהבין את מיקומו של הפרק בתוך המסע של נושאי הטבעת. לפני איתיליין הם עברו באדמות החומות והגיעו לשער השחור. האדמות החומות הושחתו על ידי סאורון האופן שגם כשהרשע שלו יעבור מהעולם, הן עדיין תישארנה מושחתות ללא מרפא. האדמות החומות מציינות את הנזק הבלתי ניתן לריפוי של הרוע.

כנגדן, איתיליין עדיין פורחת, למרות צילו של מורדור מעליה ולמרות הצלקות שהעניקו לה עבדי השר האפל. איתיליין טוענת שגם כאשר הרע השחית את הארץ, יש עוד יכולת להתנגד ולפרוח.

ט. בורומיר התגעגע להדר של גונדור ולכן ניסה לגזול את הטבעת. הוא כיפר על הכישלון רק במותו, ואז נפתח לו החלון שלו למערב - סירת הקבורה שלו חוצה באורח נס את המפלים הגדולים ומפליגה מערבה אל הים.

י. כנגדו, פאראמיר מבין בצער שההדר ההוא כבר אבד. מלכי גונדור התגעגעו אל העבר עד שהפסיקו להוליד יורשים. העוצרים ירשו את מקומם אך אינם בעלי הדר מלכות. המלך אולי יחזור אבל הדברים לא ישובו לתיקנם כפי שהיו. הגונדורים הפכו דומים לרוהירים וכל מה שנשאר הוא להתעניין במסורה, לא רק במלחמה - וביעקר לא להפוך לסוג השלישי של בני האדם, אלו שהפכו למרושעים.

וזהו החלון למערב בעצמו, דימוי בתוך דימוי. כאשר פרודו וסאם רואים את השקיעה כמסך מופלא של אור דרך המפל, פאראמיר מתנצל שלצערו האולם בתוך המערה, הדור הרבה פחות מאשר יופי הפתח. בגונדור נותר עוד חלון למערב, ונותר בו יופי. אבל מעבר לו יש רק מוצב פרגמטי ומעשי.

י"א. פאראמיר מהסס רק לרגע לפני שהוא מחליט שלא לחמוס את הטבעת. הנימוק שלו להחלטה מפתיע: הוא הבטיח לפני שאם יגלה מה בורומיר חמד, הוא לא ייקח אותו, ו"הגברים של גונדור... יעמדו בדיבורם גם במחיר חיינו". פאראמיר לא מחליט מתוך המודעות המלאה של מלכת לוריין, להתמעט ולהישאר גלדריאל. ההדר ועומק האור נעלמו, אבל dignity פשוטה ונוקשה נשארה. זהו היופי שבתוך החלון אל המערב. סודה של ארוחה פשוטה אך משובחת בכלים פשוטים אך מעוצבים.

י"ב. והפשטות הזו, למרות כל ההסתייגויות, היא חלון למערב. סאם נותן אמון בפאראמיר ומגלה לו את סוד מסעם משום שהוא חש בו, מרחוק, את רוחה של נומינור.

______
(אגב, השם המקורי של הפרק הוא The Window On The West, מה שאני הייתי מתרגם כ'חלון במערב', לא חלון אל המערב, אבל ייתכן שיש כאן ניאונס שנעלם ממני כדובר אנגלית ירודה.

כמו כן, שימו לב למצלול של השם באנגלית, איך טולקין אהב מצלול)