הרהורים בפרוש השנה החדשה:

ג' תשרי התשע"ח

נושאים באתר

הרהורים בפרוש השנה החדשה:

מרוב וויכוחים בין סוציאליזם לקפיטליזם, לפעמים אני שוכח שיש להם נקודת מוצא משותפת. גם אם נניח באופן גס שקפיטליזם מצדד בחירות וסוציאליזם בשוויון, הרי שלשניהם משותפת מטרה אחת: ליצור אנושות מסופקת יותר, דשנה יותר.

וזה לא בהכרח טוב.
לא שיש לי משהו נגד להיות דשן יותר, כמה מחבריי הטובים דשנים יותר וכדומה - אבל זו מטרה לחלוטין לא מספקת. מי שעוסק אך ורק באיך להיות הדוניסט יותר, יוצר עולם חסר ערכים מוסריים ורוחניים.

תאמרו - אבל אפשר גם וגם. למה שזה יסתור? עסוק בזה ומזה אל תנח ידיך.
אז קודם כל: בעקרון אפשר גם וגם. בפועל, שוב ושוב ושוב - זה הולך וסותר. ככל שאדם עוסק במשהו, אותו דבר הולך ומתפשט על כולו: אופן המחשבה, אופק ההבטה - מצטמצמים למה שאדם עסוק בו. זה טבעה של הנפש האחת - היא הולכת למקום בו היא עסוקה.

אני לא עומד לקטרג על ניסיונות ליצור אנושות עשירה יותר, חזקה יותר ומסופקת יותר. אני אפילו, כתלמיד של הרב, מעריך אותם.

אבל מזכיר שוב, קודם כל לעצמי, שזה לא הכל וגם לא הרוב. השאלה בסוף איננה כמה תל"ג יש לך או מה הפערים בחברה אלא איזו מין חברה יש לנו. חברת ביטוח גדולה? חברה של עושר ויוזמה? חברה של עומק ומוסר?
Loading