הטעות של הימין הדתי (והימין בכלל).

#מחשבות_על_הגירוש - על הטעות של הימין הדתי (והימין בכלל).

הזמן - ראשית קיץ תשס"ה. אני יושב עם החברותא-צעיר המיתולוגי שלי @אלקנה בריס ומצטט באוזניו סיפור התפכחות שתמציתו בערך ככה: מישהי שהיתה בעד הגירוש הגיעה לבקר בגוש קטיף והופתעה לגלות שגוש קטיף איננו כמה פחונים על דיונה אלא אשכול יישובים גדול. אז היא חזרה בו וכו'
אלקנה שותק רגע ואז אומר: "אני לא אוהב סיפורים כאלו - הם מטפחים אשליה כאילו זה לא יקרה"

כשמדברים על הגירוש אני נזכר מיד בסיפור הזה, כי הוא מתאר מה גם אני הרגשתי באותה שנה: שרק נס יציל את גוש קטיף. אני לא יודע מה חשבו בליבם אנשים אחרים מסביבי, אבל לא זכור לי שזו היתה התפיסה המקובלת סביבי. לא התעלמו מהאיום אבל נאבקו כדי שהוא לא יתממש.
אני לא טרחתי. אני אפילו לא ירדתי לגוש בנקודת זמן בה 99% מהחברה סביבי ירדה. העדפתי לעשות דברים אחרים. יש סיבה לגישה שלי אז ויש לה גם שם: האינתיפדה השניה.

האינתיפדה השניה היתה האירוע המכונן של הנעורים שלי. היא לימדה אותי שני דברים: את העיוורון של השמאל ואת חוסר התוחלת במאבק של הימין. באופן רוטיני הימין היה מארגן הפגנות - ועוד פיגועים היו ממשיכים להגיע, כמו ריטואל.
איפה שהוא במהלך התיכון מאסתי בהפגנות חסרות התוחלת האלו. איפשהו אמרתי לעצמי - אם הימין כל כך הגיוני וגישת השמאל עולה בלהבות - איך זה שדברים לא משתנים? משהו פה דפוק מהשורש.
אז התחלתי לחשוב ולחפור בשורשים שלי. גם הפסקתי להאמין בפוליטיקה ככלי לשינוי. במצב הזה נפלה עלי ההתנתקות ואישרה את החששות הכי גרועים שלי.

המשכתי, והגעתי עם השנים למסקנה שכשאנשים מתנהגים בטיפשות ובעיוורון, בוודאי כשהם חוזרים עליהם שוב ושוב, יש היגיון פנימי לשיגעון הזה.
אם השמאל הצליח לשלוט כל כך הרבה שנים של דם ופיגועים, יש לזה סיבה. אם גם כשהימין מתפכח ושולט - והוא שולט כבר הרבה זמן - המצב אמנם הופך טוב יותר אבל לא נראה שיש שינוי אמתי - כנראה שיש סיבה תרבותית עמוקה למצב הנוכחי.

הסיבה היא (וכבר חפרתי על זה בעבר) שאמנם מבחינה מעשית הימין צודק, אבל מבחינה מוסרית (על פי הקונצנזוס היום) השמאל צודק. ומה שחשוב: *הימין מסכים עם השמאל מבחינה מוסרית*. לכן הסכסוך עם הערבים בלתי פתיר בהגדרה.

לא מעט אנשים אולי יזקפו גבה בתמיהה על הקביעה שהימין מסכים עם השמאל, לכן אאלץ להרחיב באמצעות כמה אנקדוטות:

א. בני הזוג הנקין, הי"ד, נרצחו בין השאר לאחר שצה"ל פתח מחסום שהיה סגור בעבר. האם זה היה לא מוסרי לפתוח אותו? הנה, מחבלים השתמשו בו!
תגובת הימין האוטומטית - כן, זה מוסרי. תגובת השמאל האוטומטית -זה לא מוסרי. עכשיו נעצור את האוטומציה ונשאל שוב את השאלה. ימין יקר - למה זה מוסרי?
התשובה היא, שאם "הם" רוצחים בנו זה מוסרי לא לפתוח "להם" את התנועה.
אבל האם באמת ישנם "הם"? האם הימין מאמין ב"הם"? נשים רגע בצד את המלחמה עם הערבים. האם ביום יום, *בנושאים אחרים*, הימין מאמין בלהסתכל על קבוצת אנשים כ"הם"?
התפיסה המוסרית היום היא שלהכליל אנשים כקבוצה זה לא מוסרי. זה שאתה שחור/אישה/היספאני לא אומר עליך כלום. החיים שלך הם *מה שבחרת בו*. זה לא אתוס של השמאל, זה אתוס שבקונצנזוס.
כל תנועות זכויות האדם הגדולות של המערב, שגם הימין מחשיב כחלק ממורשתו - אומרות דבר כזה. שחרור העבדות, הפמיניזם, "המשפחה החדשה" - כולם אומרים: אל תשפוט אותי כחלק מקבוצה. אני הוא מה שבחרתי לעשות.
נחדד מעט יותר על ידי דוגמה: המאבק בעד זכות הצבעה לנשים הוציא אותן מתוך איזה מבנה חברתי בו גבר ואישה היו יחידה אחת בעלת זכות הצבעה אחת. כלומר, שיחררנו את האישה מתוך איזה שהוא מכלול, מבנה חברתי, שקדם להן ולבחירות שלהן כפרטים. התנועה הזו היא האתוס התרבותי שלנו היום שרק הולך ומתבגר. אני לא חלק מכלל (משפחה, משק, שבט, עם) אלא קודם כל אדם. אחר כך גם עם, יכול להיות. אבל אחר כך.
הימין עצמו כל הזמן מדבר על חוק אחד שווה לכל. "מי שזורק אבנים (יהודי או ערבי - לא משנה) יקבל כדור בראש". את זה לא כותב מצביע מר"ץ - את זה כותב מצביע הבית היהודי. למה? כי אנחנו לא מבחינים בין קבוצות. זה בDNA התרבותי שלנו.

אז נחזור רגע למחסום: תושבי בית פוריק לא אשמים כקולקטיב בזה שיש בהם מחבלים. (בדיעבד - המחבלים בכלל תושבי שכם). למה שהם ייענשו? במה הם אחראים? האם היינו שמים מחסום לתושבים יהודיים כדי לחסום פיגועים מצד ערבים? אם לא, במה תושבי בית פוריק שונים?
"כי הם תומכים ברוצחים!". זה טיעון יפה, אבל מצריך סימוכין. האם כל אדם שלא התרנו לו לעבור במחסום חילק סוכריות? ואם כן, האם יש במדינת ישראל עונש על חלוקת סוכריות? אם כן, יתכבד השלטון הישראלי ויעמיד אותו לדין.
וודאי שימני קלאסי לא יסכים עם ההגיון הזה. אבל זה הקאץ': רק במקרה הזה. בכל נושא שלא קשור למלחמה עם הערבים, הגישה של הימין תהיה זהה לגישת השמאל.

ב. ברמת המאקרו, דוגמה למה המבנה התרבותי שלנו הופך את הסכסוך לבלתי פתיר: בוא נאמר שמחר מדינת ישראל מספחת את כל יהודה ושומרון. נניח שהיא עוצרת ומגרשת את כל מי שמביע תמיכה בטירור.
לצורך התרגיל המחשבתי אני מניח שקונצנזוס פנימי נוצר בתוך מדינת ישראל שמאפשר לישראל להדוף את האימפאקט העולמי על הצעדים האלו. אני מניח שהצעדים האלו לא מציתים את השטח וגם אם כן השטח מכובה במהרה. בוא נניח את התסריט האופטימי עד אוטופי הזה ונלך צעד הלאה: מה קורה יום אחרי?

יש לנו X מליון תושבים שנשלטים על ידי ישראל ואין להם זכות בחירה לכנסת. האם, בניכוי העובדה שמדובר בערביי יו"ש, המצב הזה נשמע מוסרי? הימין היום נלחם נגד העובדה שבית המשפט שלא נבחר על ידי העם מחליט החלטות. האם זה הגיוני שכנסת שלא נבחרה על ידי ערביי יו"ש תחליט עבורם? לשיטת הימין, לא לשיטת "הסמול". אני חושב שיושר אינטלקטואלי יכריח אותנו להודות שבכל הקשר אחר הסיטואציה לא תיחשב על ידי הימין למוסרית.

ג. נפתלי בנט , לא זוכר מתי, אמר בראיון ש'הוא לא מהאו"ם' וקיבל על כך תשואות. אבל נעצור רגע ונחשוב: האם האמירה הזו באמת קבילה על ידינו?
הרי מה אומר "אני לא מהאו"ם"? זה אומר - אני לא מסתכל על דברים במנותק, מהצד. יש לי עמדה ואני דבק בה. אני צודק ואחרים טועים.
אבל כל האתוס שלנו כיום שונה מזה. לכולנו יש דעה אבל אנחנו *לפני זה* דמוקרטים, שומרים על חופש הביטוי. המשמעות היא שברמה הארצית, *לפני* שיש לי עמדה, יש לי עמדה שכל עמדה לגיטימית. לפני שיש לי דעה, אני מהאו"ם. אז למה מה שנכון ברמה הארצית לא נכון ברמה העולמית? למה ברמת הפוליטיקה הישראלית כל גישה לגיטימית והתפיסה הפלשתינאית לא?
חיזוק נוסף לתפיסה הזו היא העובדה שדוברי הימין מדגישים את הלחימה הלא מוסרית של הערבים. הם הורגים אזרחים! הם רוצחים ילדים! רגע, ואם הם היו הורגים רק חיילים הם היו בסדר? אם אני מהאו"ם כן, ולו היה הימין עקבי הוא היה צריך להיות מהאו"ם.

~~~

אחרי שהסברתי למה אני מתכוון כשאני אומר שהימין מודה לשמאל מבחינה מוסרית, חשוב לומר מה נובע מזה בתכל'ס:
קודם כל, *לא* נובע מזה שפרקטית צריך ללכת בדרך שהשמאל מציע. ואכן, מה שקורה בעשור האחרון הוא שפרקטית הימין שולט.
אבל זה שפרקטית נכון לעשות משהו, לא מוחק את המחיר המוסרי. והמחיר המוסרי הזה, הוא מה שכובל את ידי ממשלת הימין, כל ממשלת ימין (גם נפתלי בנט התחיל לדבר על שיקום עזה, אם בניתם). המחיר המוסרי הזה הוא מה שנותן לשמאל את כתר האליטה המוסרית. הוא זה שנותן הגנה ואף יוקרה לבג"ץ. והוא זה שגורם שכל תוכנית של הימין לא באמת תופשת.
מכאן נובע עוד משהו: הסחף המתמיד שמאלה. עמדות שהם קונצנזוס היום היו שייכות לפני שלושים שנה לקיצוני השמאל. הם חדרו לקונצנזוס לא משום שאותם אנשים היו עקשנים (כפי שלפעמים רוצים לטעון בימין). הימין יכול להתעקש על עמדות קיצון עשרים שנה ולהישאר קבוצה הזויה. יודעים למה? כי אין לו גב מוסרי ותרבותי. לכן השמאל ניצח וינצח כל עוד לא נמצא אלטרנטיבה תרבותית.

אז אני מסתכן בתחזית הדלה שלי: ממשלת הימין לא תעשה משהו דרסטי, משנה מציאות. אם יהיו פיגועים או לא יהיה תלוי יותר בחסדי השם ופחות במה נעשה, כי לא נעשה שום דבר מיוחד. הימין מרכז יפגין וימשיך להצביע ביבי. הימין-ימין יחסום כבישים, יצביע בנט וימינה ויישאר לא רלוונטי. האנתיפדה השלישית תהיה פחות קטלנית מזו שלפניה (כולי תפילה) כי בכל זאת דברים השתנו. אבל אל תצפו לשינוי תודעה או משהו. תמשיכו להדליק בחשש את האינטרנט במוצאי שבת.

ומה עושים, ומאיפה התרבות הזו באה? כבר מקום לפוסט נפרד, מעניין יותר.

~~~
עריכה: חשבתי שזה ברור, אני רואה שלא - לא הבעתי כאן עמדה מוסרית. לא אמרתי שהשמאל צודק. אמרתי ש*על פי הערכים שבקונצנזוס הישראלי* השמאל צודק מוסרית.
דעותיי שלי רחוקות מאד מהקונצנזוס ואינן מעניינות כרגע.