א. נודה על האמת - להומלסים יש פריבילגיות. אם הם צועקים עליך אתה תשתדל לא להתעמת. אם הם חוסמים את דרכך אתה פשוט תעקוף במקום לגעור בהם: "סליחה, אדוני? מה נראה לך שאתה עושה?" אולי לא כל אדם יגיב ככה אבל באופן כללי יש לעלובי-החיים כאלו חסינות מסויימת.
כמה קל ונוח, אז למה לא כולנו הופכים להיות כאלו? אם אהיה הומלס אף אחד לא יזקוף גבה כשאצרח ברחוב, תמיד יפנו לי דרך במדרכות צרות בירושלים. שווה, לא?
אבל ברור שהפריבילגיות האלו באות עם תג מחיר כבד. אנחנו סולחים לאנשים כאלו כי ממילא הם יצאו (או הוצאו) מגדר האנושי. אנחנו לא מתעמתים איתם כי זה מתחת לכבודנו ואולי אפילו מתוך פחד קמאי - מי יודע מה הם יעשו, כי הם לא מצייתים לגבולות אנושיים רגילים. אולי יהיה קל לנו יותר לתת להם צדקה, אבל פחות לתת להם טרמפ או לענות לשאלות שלהם. וגם אם כן - נתקשה מאד לכבד אותם ולראות בהם שווי ערך.
אז אנחנו סלחניים, אבל אוי לאותה סלחנות. עדיף להינזף אלף פעמים מלהיות מושא של סלחנות כזו.
ב. במעבר חד, לפעמים הימין טוען כלפי השמאל: למה לנו אסור מה שמותר למדינות אחרות. למה מה שמוסלמים עושים אחד לשני עובר בשתיקה ומדינת ישראל נדרשת לסטנדרטים גבוהים. ונדמה לי שחלק מהטענה של השמאל בנושא, דומה ליחס להומלסים. יש מעשים שאם תעשה אולי אפילו יתנו לך פריבילגיות במישור אחד - אבל ישללו ממך דברים חשובים בהרבה במישורים אחרים. אתה יכול לרדת לרמה של מדינת עולם שלישי, להיות אומה מצורעת. אולי אפילו ימשיכו לעשות אתך עסקים (כי לכסף אין ריח) אבל ג'ואנה מהסיליקון וואלי לא תרצה לבוא לפה לסופ"ש. כי אתה לא בגדר אנושי, זה למה.
ג. נספחים (לנודניקים):
1. זה לא אומר שהשמאל צודק. יש מדינות שעושות מעשים נוראיים ונסלח להם. יחב"ל זה עולם עם המון ציניות, כך אומרים. ויש עוד כמה באגים תרבותיים בעייתיים בטענה (כמו לדוגמה ייחוס "גדר האנושי" לפלח מאד צר מהאנושות, וצמצום כבוד ומשמעות לרובד כלכלי, אולי אפילו מטריאליסטי), אבל זה לפעם אחרת.
2. לא באתי לזלזל או להמעיט בכבודים של קבצנים או הומלסים. אין תמיד פגם מוסרי בלהיות כזה, ולא תמיד אדם בוחר להגיע למצב הזה. מעניין אותי היחס של החברה אליהם, לא שיפוט של מצבם.
Loading
