בשולי הפוסט הקודם: דומני ש@נריה בריס אמר לי פעם, בשם החוקר גרשום שלום, שדווקא מי שעסקו בזוהר מתוך תמימות ולא דנו האם הוא "אמיתי" או לא, חידשו וגילו בו עושר, הרבה יותר מאלה שדנו קודם כל אם הוא בכלל אותנטי.
ממוצא הדברים שמעתי טענת "גם אם הוא מזויף, הרבה יותר יצירתי ויצרני להניח שהוא אמיתי". מעין "אני לא מאמין, אבל מתנהג כמו מאמין כי זה נפלא"
(עריכה: שמעתי לא נכון. ראו את הציטוט המלא בתגובות)
אני מקבל את הטיעון ולא מטעמיה: מי שמוכנים לתת אמון בתורה, היא נותנת בהם אמון ומגלה להם את סודותיה. תכל'ס, מי יפקיד את העולמות הכי כמוסים שלו בידי אדם שכל הזמן חושד בו?
ממוצא הדברים שמעתי טענת "גם אם הוא מזויף, הרבה יותר יצירתי ויצרני להניח שהוא אמיתי". מעין "אני לא מאמין, אבל מתנהג כמו מאמין כי זה נפלא"
(עריכה: שמעתי לא נכון. ראו את הציטוט המלא בתגובות)
אני מקבל את הטיעון ולא מטעמיה: מי שמוכנים לתת אמון בתורה, היא נותנת בהם אמון ומגלה להם את סודותיה. תכל'ס, מי יפקיד את העולמות הכי כמוסים שלו בידי אדם שכל הזמן חושד בו?
