אני לא יכול לדבר על שירה ואכזבה, בלי לתאר את הילד שהייתי. תולעת ספרים קלאסית: חולמני, ממושקף ושמנמן. ומה שליבה את התאוה שאינה יודעת שובעה שלי, היתה תקוה עמומה. תקוה לשינוי.
כי כל ספר נפתח הוא הבטחה לשינוי, התיימרות לעולם שונה. אולי מנגד יעמוד עוד ציץ חדש או שער סוד. הדרך הלאה נמתחת.
וכל ספר נסגר הוא אכזבה, הוא אנטי קליימקס. סיום טוב או רע, קתרזיס או לא קתרזיס - נשארתי מאוכזב. זה כל מה שרצית? על זה בניתי תילי תילים של תקוות?
וכך גם שירה: קראתי, הרגשתי, שמעתי באוזן הפנימית. זה היה משהו ללא ספק. אבל זה הכל? זה ותו לא?
עם השנים הבנתי שלא השירה או הספרות אשמות. אני הוא האשם. העמסתי עליהן יותר משהן יכולות לשאת. כי התקוה שדחפה אותי היתה, בסופו של דבר, תקווה לגאולה. ואת זה לא יכולה ספרות אנושית לספק.
כי ספרות לא באה לתת תקווה או גאולה. היא באה לכאוב ולשקוק. היא באה מהחסרון, לא מהאין. את הצמאון ירוו רק מים חיים.
כך, עם השנים הלכתי והתרחקתי מאהבותי הישנות, ואהבות חדשות צמחו במקומן. אור איטי, מהרקיע וממעמקים, הרים של אש ותהומות של מים. מהורהר ואפור, לוהט מבפנים ומאופק מבחוץ - הנה כך עושים זאת בג׳ונגל שלנו.
ועם השנים, אולי, כשהתורה תרווה את הצמאון לגאולה, רק אז תוכל השירה לתפוס שוב את מקומה הטבעי. במנהרה ללא מוצא, לפיד מאיר הוא עינוי לא נסבל. כשיש אור בקצה, גם לפיד כזה יהיה מבורך.
כי כל ספר נפתח הוא הבטחה לשינוי, התיימרות לעולם שונה. אולי מנגד יעמוד עוד ציץ חדש או שער סוד. הדרך הלאה נמתחת.
וכל ספר נסגר הוא אכזבה, הוא אנטי קליימקס. סיום טוב או רע, קתרזיס או לא קתרזיס - נשארתי מאוכזב. זה כל מה שרצית? על זה בניתי תילי תילים של תקוות?
וכך גם שירה: קראתי, הרגשתי, שמעתי באוזן הפנימית. זה היה משהו ללא ספק. אבל זה הכל? זה ותו לא?
עם השנים הבנתי שלא השירה או הספרות אשמות. אני הוא האשם. העמסתי עליהן יותר משהן יכולות לשאת. כי התקוה שדחפה אותי היתה, בסופו של דבר, תקווה לגאולה. ואת זה לא יכולה ספרות אנושית לספק.
כי ספרות לא באה לתת תקווה או גאולה. היא באה לכאוב ולשקוק. היא באה מהחסרון, לא מהאין. את הצמאון ירוו רק מים חיים.
כך, עם השנים הלכתי והתרחקתי מאהבותי הישנות, ואהבות חדשות צמחו במקומן. אור איטי, מהרקיע וממעמקים, הרים של אש ותהומות של מים. מהורהר ואפור, לוהט מבפנים ומאופק מבחוץ - הנה כך עושים זאת בג׳ונגל שלנו.
ועם השנים, אולי, כשהתורה תרווה את הצמאון לגאולה, רק אז תוכל השירה לתפוס שוב את מקומה הטבעי. במנהרה ללא מוצא, לפיד מאיר הוא עינוי לא נסבל. כשיש אור בקצה, גם לפיד כזה יהיה מבורך.
