"אני כבר לא יכולה יותר", קראה ג׳ני. "אתה לא רואה שאני משלמת בבריאות

"אני כבר לא יכולה יותר", קראה ג׳ני. "אתה לא רואה שאני משלמת בבריאות שלי על הקשר הזה?"
"ואני לא משלם מחיר?" התנגד דייב."אני פשוט מוכן לשלם אותו."

"תגיד לי, למה הם מחרפנים אותי?" מלמל לי איתם עיניו במסך.
"אנא עארף", לא הרמתי עיניים מהספר. "כי הג׳ני הזותי עושה דרמה רק כי היא לא יכולה לעשות מה שבא לה? שהיא לא קולטת שעל כל בחירה של הבנאדם הוא משלם?"
"לא יודע" מלמל איתם לעצמו. "דייב הזה מעצבן לא פחות"
"למה?"
"הוא אומר שאת כל החיים הוא מוכן לשלם עליה ואחר כך עוד לתת טיפ. אז הוא יענו בוגר יותר ממנה. אבל בעצם הוא מסכים איתה שאו-או. אם התחתנת אתה כבול אם השתחררת אתה בודד. החיים האלה זבל של חיים. רק שהוא גבר ומוכן לסחוב את השקית של הזבל"

"מה אתה רוצה?" הרמתי גבות. "הוא צודק. זה החיים, גבר, תמיד משלמים מחיר".
"ברור שאתה משלם מחיר" עצר איתם את הסרט. "אבל השאלה היא אם אתה שורף ת'כסף או משקיע"
"משקיע?" לגלגתי "יותר סוחר על שורט".

"תראה" הוא מניף את היד ואני יודע שהוא מפליג אל הסיפורים שלו. "נניח שאנחנו מגיעים לצומת כבישים באמצע ההרים. יש'ך את הדרך הישרה שעוברת דרך ההר במנהרת בטון ומלט, ויש את דרך הנוף שאפשר כל פעם לנסוע רק אוטו אחד"
"אוקיי -"
"אז דייב הלך על המנהרה וג'ני בוחרת בדרך הנוף, קולט ששניהם מוותרים, תכל'ס?"
"נניח, כן. ומה אתה עושה?"
"אני? אני תופס קונגו וחוצב לי דרך חדשה. ייקח לי איזה מאתיים שנה יותר אבל בסוף לא וויתרתי על כלום"
"חתיכת עקשן" אני חוזר אל הספר, "החיים קצרים מדי בשביל לחצוב לך דרך שלישית"

"לא לימדו אותך?" סוגר איתם את מסך המחשב "אין חיים קצרים, יש חיים שקצר להם"

.