שיעור א׳ יקר. את הפיד שלי ממלאות עכשיו עצות שמופנות אליך, זה שנכנס בשערי ישיבה. על פי רוב הן תייעצנה לך לקחת את הישיבה עם קורטוב מלח. התורה לא מתאימה לכולם, הרבנים שלך מלאי כוונות טובות אבל לא מבינים כלום לגבי החיים, לימוד תורה אמור לפנות אל החיים, כלומר, תכל׳ס לשרת אותם. זה האידאל הדתי, בטח הדתי לאומי. אל תתבלבל שם בפנים.
הרשה לי להשמיע באוזניך קול אחר: ישיבה היא מהפכה, והיא אמורה להיות כזו. בתקופה אחרת ותרבות שונה אולי היא היתה פחות מהפכנית, אבל אתה חי כאן ועכשיו. כאן ועכשיו היא שונה מאשר החוץ. היא לא מחפשת שורה תחתונה ובטח לא שורת רווח. קצב ההתנהלות שלה עדין יותר. היא לא תתן לך שום דבר אלא תתבע ממך להשתנות.
השינוי הזה קשה. הוא לא לוקח חודשיים גם אם נדמה לרגע אחרת. השינוי הזה מזקיק תחזוק: רבים חשבו שהם השתנו וזה התפוצץ להם בפרצוף ביום בו יצאו החוצה. התורה קשה לקניה כמו זהב ושבירה כמו זכוכית. ואת זה אמרו כבר לפני אלפיים שנה.
במה היא דורשת ממך להשתנות? לדוגמה, לראות ברוח דבר ממשי. לתת כבוד לעתיק ולא רק לחדש. להיות וודאי ולא רק מסופק. להכיר שעומק דורש זמן ומחשבות צריך לחשוב לאורך ובנחת.
לדעת שיש שמים מעליך. להבין שהקב"ה לא שוכן רק בלב שלך אלא גם בחוקים וסדרים. שיש אמת שאתה לא מכיר, טוב שאתה לא מבין, יופי שעוד אין לך עיניים לראות.
וגרוע מכל זה: אתה לא קנה המידה היחיד לדברים. אתה צריך באופן תמידי לבחור ולהשתנות.
ישיבה היא בועה של האתוס הזה, אתוס שמנוגד מאד מהאתוס שתפגוש בחוץ. מספרים לך שאחרי הישיבה יש את "החיים"? החיים משופעים באתוס הופכי ומנוגד. והאתוס הזה, ההופכי, הוא כמו כוח כבידה, נוכח כל הזמן. פגשת אותו כתיכוניסט ותפגוש אותו באקדמיה ובעבודה, בחיי היום יום.
ישיבה לא מנסה "למלא מצברים", אלא ליצור מקום בו, לראשונה אצלך, הקול הדומיננטי הוא שונה מאותו קול של "החיים". מבט אחר על הרוחני והחומרי גם יחד. וודאי, יש גם תורה מחוץ לישיבה, אל לך לשכוח או לזלזל. אבל ליבו של האתוס הזה, המגרש הביתי הכמעט יחיד שלו, הוא בבית המדרש.
יש חסרונות בישיבה? וודאי. אבל מנין הביקורת באה: מתוך האתוס שרואה ברוחניות עולם מוצק, בתורה משהו מיוחד במינו - או מתוך האתוס המנוגד, שמוכן לקבל תורה ותלמידי חכמים רק אם הם משהו פונקציונלי?
אז במקום לקחת את הישיבה עם קורטוב מלח, ההמלצה שלי היא לקחת כך את העצות האלו. גם הן באות מפוזיציה. ויודע מה? זה לא בהכרח שהרב שלך לא מכיר את "החיים" - ייתכן שהוא מכיר, ותופס אותם אחרת, באופן בו היועצים לך לא אוהבים או מבינים. הם אומרים לך שתיזהר, ישיבה עלולה לשנות אותך! ואני אומר: נכון, זה כל הרעיון.
~~~~
עם זאת, כמה עצות. לא בין התורה לבין "החיים", אלא בתוך התורה עצמה.
התורה היא ים שאין לו סוף. מנגד, הישיבה שלך, דרכי הלימוד שאתה פוגש, הרב שלך - הם רק פן אחד. אם הוא טוב לך, נהדר. אם לא, חפש הלאה.
כמובן, צריך להתאמץ ולא להרים ידיים מראש. שום דבר ששווה משהו לא מגיע בלי עמל. אבל יש קו דק בין עמל לאומללות. שים לב לא לעבור אותו.
אתה אמור וצריך להשתנות. אבל אתה לא אמור להימחק. אם יש לך כשרון ותחומי עניין הם לא אמורים להיעלם. אין חוקים בזה, אבל כלל אצבע גס: מעשים ראוי וצריך לשנות ולפעמים למחוק. כשרונות, כוחות ונטיות נפש, לא.
אם כבר דיברנו על כשרונות: לא רק שאסור למחוק אותם, גם לא נכון להשאיר אותם בלוקר שמחוץ לבית המדרש. זה הפסד לך ולתורה גם יחד.
ככל שכשרון יותר מרכזי בחייך, יותר הוא אמור לשמש אותך גם בלימוד התורה עצמו. אני לא מתכוון לשילובים מביכים של דף מקורות עם פסקאות מהרב זצ"ל ולידם ציטוט מיהודה עמיחי. אני מתכוון לכשרון עצמו, יהא זה בכתיבה, נגינה, הגות, ועוד יכולות אחרות. איך מכניסים אותם פנימה? אין לי כלל בזה, תצטרך למצוא בעצמך.
~~~~
ואחרי ולפני כל האזהרות. ברוך הבא. תורה היא דבר מתוק, ישיבה היא אי של שפיות. אל תילחץ כל כך הרבה, פשוט צא לדרך.
