א. כשאנחנו אומרים אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אפשר להבין ששני הצדדים קלעו במשהו אל האמת האלוקית הקיימת, אבל לא באותה הרמה. למה הלכה כצד מסוים? כי הוא הצודק יותר.
אישית קשה לי להבין ככה את הביטוי דברי אלוקים חיים. אלוקים חיים זה לא "יש אמת חלקית בדברים" אלא, הדברים הנאמרים הם אמת.
אם הם חולקים, איך ייתכן ששניהם אמת?
ב. הרבה פעמים, אולי כמעט תמיד, במחלוקות הלכתיות אפשר להבין את הטענה של שני הצדדים. הנידון הוא מורכב. באמת אפשר להסתכל עליו כך או בכיוון השני.
אחת הבעיות של לימוד למדני, וודאי אצל לומדים צעירים, היא לא להבין את שני הצדדים אלא להפך, להכריע. יש סברה משכנעת לכאן וסברה משכנעת לכאן. סוף סוף מה עושים בפועל?בתפיסה כזו, שני צידי המחלוקת אמת, שניהם פנים של אמת אלוקית גדולה יותר. ההכרעה ההלכתית היא שלב נוסף, אחרי שהבנו ששניהם אמת. מה קורה בשלב הזה?
ג. הסבר ראשון יאמר ששלב ההכרעה גבוה יותר מאשר צדדי המחלוקת. אפשר לומר כך ואפשר כך, אבל מבט כולל יותר על שני הצדדים מכריע כבית הלל.
בהסבר שני, הפוך: שלב ההכרעה 'קטן' או מצומצם יותר מאשר שני הצדדים. אני רואה את האמת והגודל שבשני הצדדים. הייתי רוצה להקיף את שניהם במעשה ולא רק במחשבה, אבל בעולם המעשי חייבים, נעבעך, להכריע. אז בעולם המעשי אני מצמצם את האמת לכדי צד אחד, וכל ימי אתגעגע אל האמת שהכרעתי נגדה.
ד. פתאום חשבתי שאפשר לתאר הבנה שלישית. בהבנה זו שני צדדי המחלוקת אמת, אבל שלב ההכרעה גדול יותר. לא מפני שהוא מבין שהצד אחד יותר צודק מהשני, אלא מפני שהוא חורץ החלטה לצד אחד.
ה. אנחנו רגילים לחשוב על האמת כחשיפה: אם פלוני צודק הוא "קלע אל האמת". היא כבר נמצאת אי שם, והוא הצליח לפגוע בה ולא לפספס את המטרה.
במבט כזה הכרעה בין שני צדדי המחלוקת היא הכרעה בין אמיתות קיימות. או בין אמת לשקר, או בין אמת קטנה לגדולה, או בין אמת אחת לאחרת. בכל הסבר, ערך האמת קודם להכרעה שלי, וההכרעה יכולה רק לקלוע לו (או לפספס אותו).
ו. אבל אפשר גם לדבר על אמת באופן אחר: לא נחשפת אלא נוצרת.
נניח, אני מתלבט בין שיטת החסידות לבין תלמידי הגר"א. האם להדגיש את הביטול אל הקב"ה או את העשיה האנושית. אני מכריע לצד אחד, וההכרעה אמת. אבל היא אמת לא משום שקלעתי אל המטרה; הן ברמה האישית — לי מתאימה יותר החסידות — והן ברמה הכללית: תלמידי הגר"א תפסו חלק גדול יותר מהאמת האלוקית. לא, ההכרעה שלי היא אמת לא בגלל מציאות קודמת לה. היא אמת מעצם ההכרעה.
הקביעה נשמעת חסרת פשר, מה זה "אמת מעצם ההכרעה"? אמת היא הלימה בין מה שאני מבין לבין המציאות. באיזה מובן החלטה היא אמת *מעצם ההחלטה*? או שקלעתי לאמת או שלא.
ז. כאן צריך ללכת צעד אחורה, וסליחה על השאלה המפגרת: למה בעצם האמת כל כך חשובה?
בפשטות, כי אם הדבר מולי הוא באמת קלקר אני יכול להחטיף לו אגרוף. אם הוא באמת אבן, גם אם אחשוב ממש ממש חזק שהוא קלקר עדיין יכאב לי. אמת היא חוזק של קיום.
ומנין בא הקיום הזה? מחוקי הטבע, כלומר מהבריאה. כלומר — יסלחו לי אחי האתיאסטים אותם נטשנו ברגע זה — קיום הוא דבר ד', שברא את העולם כך ולא כך. זו לא רק תוצאה של החלטתו — המציאות היא מפגש איתו, כפי שלהבדיל אני פוגש אדם (גם) על ידי מעשיו.
לכן האמת כל כך חזקה. הרבה יותר מזה: לכן האמת כל כך חשובה, ולא רק בקטע פרקטי שאני לא רוצה שהאגרוף שלי ידמם. הכרת האמת כאמת היא גם עניין ערכי, כי על ידיה אנחנו פוגשים את נוכחות הקיום האלוקי.
ח. כעת נוכל לחזור ולהסביר שבחירה היא אמת - כי גם היא ביטוי של הקב"ה בעולם. אבל הפעם ביטוי אחר: הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור וליצור. לפני הבחירה של האדם שתי האפשרויות היו, ובכן, אפשריות. לאחריה - הבחירה הפכה את אחת האפשרויות לאמת. בבחירה שלי הבאתי לגילוי את דבר ד' שנתן לאדם לבחור ובזה ליצור. אני לא חסיד כי משורש נשמתי נולדתי חסיד. אני חסיד כי בחרתי. אבל זה באמת, כלומר היותי חסיד נושאת את המשמעויות העקרוניות ולפעמים גם המעשיות של אמת ברואה.
ט. יש הבדל בין אמת מתגלה לאמת נבחרת, ממש כמו שיש הבדל בין הבריאה לבין בחירת האדם: הראשונה קדמה לשניה. הראשונה בידי שמים והשניה בידי אדם. לכן אדם תמיד בוחר מתוך המציאות, האמת הנבחרת מתכתבת תמיד עם האמת המתגלה. אדם בוחר בתוך הקשר קדום לו שמניח עולם ומניח, לדוגמה, טוב ורע (ולכן אפשר לבחור ברע והבחירה ממשית אבל רעה). אדם גם בוחר על גבי, וכנגד, בחירות של אחרים, אמיתות נבחרות שלא הוא בחר.
לא זאת ועוד - אדם איננו שלם כמו הקב"ה. בחירה יכולה להיות חלשה ולא מתקיימת. לעיתים בחירת האדם חלשה מכדי לקבע אמת נבחרת, בחינת רשעים מלאי חרטות. לפעמים אדם בוחר בחוזק מספיק לפסוק הלכה כלפי עצמו (נניח בוחר להיות ליטוואק) אבל אם יתיימר להשתמש בעוצמת בחירה כזו לקבוע אמת מקיפה יותר, נניח למשפחתו או לחברה בה הוא חי - זה יהיה מביך במקרה הטוב או תאונת דרכים במקרה הרע.
י. אבל אחרי כל הסיוגים הללו, הכלל נשאר על עמדו: אדם יכול לבחור, ויכול לעצב את חייו. בזעיר אנפין לפעמים, ולפעמים גם בסקאלות גדולות: אנשים גדולים יותר יוצרים אמיתות נבחרות גם למעגלים רחבים של שבט, משפחה, עם, אנושות. אבל הן גדולה והן קטנה, הבחירות הללו הן אמת, לא רק כי הן משקפות אמת קדומה להן (וגם זה קיים) - אלא משום שהן יוצרות את האמת, על כל משמעויותיה.
