א. כשהייתי ביסודי הוקסמתי מ"הנסיך הקטן": כל פעם שהייתי קורא אותו (בהפרשים של שנה בערך) הייתי מבין בו משהו אחר. לא היו הרבה ספרים אז שפעלו עלי ככה, למרות שהרבה ספרים קראתי שוב ושוב.
מתישהו, לאכזבתי, הרגשתי שהגעתי אל הקרקעית. הבנתי את הטיעון ומיציתי אותו.
ב. אורן הירשהורן כתב שבוע שעבר שהציבור הדתי לאומי לא הצליח לכתוב ספרים שלומדים בחברותא, אלא רק ספרים שקוראים לבד. בניסוח מאד רחוק מדיוק: ספרים צבעוניים מול אלו שלא. עוד ניסוח מאד לא מדוייק: ספרים מסדר ראשון מול ספרים מסדר שני.
ג. בתור אחד שנמנע כמעט קטגורית ללמוד בספרים צבעוניים, אנסה לנסח אבחנה ראשונית:
אני לומד ספר, ובעיקר בחברותא (או עושה עליו חזרות) כשיש בו יַתירות. יתירות היא תכונה של ספר, בו כמו הנסיך הקטן, ולהבדיל, כל פעם שאני חוזר אליו אני מוצא בו טעם חדש. יש בו משהו מעבר לתוכן ולהבנה הראשונית - ואפילו השניה. הלימוד לא מסתיים כשאני מבין מה הוא אמר אלא מה הוא *אמר*. הבנה כזו מתחדשת תדיר. הבנה כזו מצדיקה את ההתכווננות שיש בחברותא, למרות שאת פשט הטענה הייתי מצליח להסיק לבד.
ד. הרב כותב על היתירות בהקדמה שלו לעין אי"ה. עין אי"ה הוא ספר שבא לבאר ולא לפרש: התוכן שהרב כותב עלה בו בעקבות העין יעקב ולא בהכרח פשט המימרה של התנא או האמורא.
את אופן הלימוד הזה הרב מסביר בכך שבכל דברי חז"ל יש יתירות. האמירות הן באר שנחצבה אל מי התהום של התורה עצמה. המים שנדלים משם הם תמיד מים חיים, גם אם רבי זירא לא התכוון בכלל למה שהרב ביאר בדבריו.
ה. יכול להיות שיתירות מושגת בדרכים שונות. אם אפילו בנסיך הקטן יש יתירות (נניח), מק"ו לתכנים עמוקים יותר. אבל היתירות בהא הידיעה היא בלימוד התורה, בהלכותיה, בסודותיה ובעולמות הרוחניים שלה.
מאליו יובן שלא כל הספרים והכותבים שווים. לא כל מי שעוסק בתורה אוטומטית זוכה ליתירות. גם אם כתבתי משהו על ספר הכוזרי זה נחמד ואולי יעשיר כמה קוראים אבל אין בזה יתירות. רגע אחרי שהבנת מה כתוב שם הוא לא שווה את הביטים עליו הוא שמור.
אולי במלים פשוטות יותר: יתירות אמיתית, אינסופית, היא אירוע נדיר, בוודאי עם ירידת הדורות. צריך בשבילה דמות גדולה רבת אשכולות: מלאה בחכמה, קדושה ויראת שמים. הציבור הדתי לאומי או החרדי לא מצליח "להוציא ממנו" כזו, כי זה לא מוצר שאם רק תעבוד עליו מספיק, תשקיע את טובי המוחות - או אז תגיע למטרה. כמובן שחשוב להשקיע ביראת שמים ולימוד תורה אבל באלה לבד אין די. דמויות מופת, גדולי דורות שתורתם נותרת לדורות רבים - הם אירוע נדיר.
ו. (בפוסט עוקב ומשלים צריך להבהיר שאסור לזלזל גם בספרים צבעוניים. הם מחנכי הציבור, בוני חיי השעה. יש להם תפקיד חשוב מאד)
